ביה"ד: בנק לאומי היפלה עובדים מחמת גילם

הסכם קיבוצי בבנק לאומי להעסקת עובדים מגיל 55 ומעלה, בו קבועים תנאים פחותים מאשר לעובדים אחרים בבנק, הוא הסכם מפלה מחמת גיל. כך קובע (יום ד', 16.5.12) בית הדין הארצי לעבודה. עוד נקבע, כי שינוי מדיניות של הבנק באופן חד-צדדי, כך שעובד מחויב לפרוש בגיל 67, מחייב פיצוי לעובד שהסתמך על המדיניות הקודמת, לפיה היה ניתן להמשיך לעבוד עד גיל 72.

יוסף מוצפי התקבל לעבודה בבנק בשנת 1998, כאשר היה בן 57, בתפקיד של פקיד עזר/שליח. הוא התקבל בהתאם להסכם קיבוצי שחל על עובדים בני 55 ומעלה, וכאשר מדיניות הבנק הייתה שעובדים מסוגו רשאים לעבוד עד לגיל 72. ההסכם הקיבוצי העניק לעובדים שהתקבלו מכוחו תנאי עבודה פחותים מאלה הקבועים בחוקת העבודה לעובדי הבנק, ובכלל זה העסקה ללא מסלול של קביעות.

בשנת 2008 שינה הבנק את מדיניותו בנוגע לפרישת העובדים על-פי ההסכם הקיבוצי, וחייב אותם לפרוש בגיל 67. עבודתו של מוצפי בבנק הסתיימה בגיל 67, והוא הגיש תביעה בשל פיטוריו בטענה להפליה ועתר לפיצויים ולהחזרתו לעבודה בבנק עד גיל 72. בית הדין האיזורי פסק לטובת מוצפי פיצוי בגובה של 12 משכורות (66,000 שקל), ושני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי.

חשש לביסוס סטריאוטיפים שגויים

השופטת ורדה וירט-ליבנה קבעה, כי הואיל וההסכם הקיבוצי חל על עובדים שמתקבלים לעבודה בבנק החל מגיל 55 ומעלה, בלי אזכור לתפקידם או כישוריהם, והוא מעניק תנאים פחותים בהשוואה לעובדים שחלה עליהם חוקת העבודה בבנק, הרי שהוא הסכם מפלה. "עצם קביעת קריטריון הגיל בהסכם יש בה משום הפליה, הואיל ולא הוכח כי לגילו של העובד קיימת רלוונטיות כל שהיא בביצוע העבודה", אומרת וירט-ליבנה.

וירט-ליבנה מוסיפה: "בקביעתנו זו אנו רואים לנגד עינינו את חומרת ההפליה מחמת גיל, ואת חשיבות השתלבותם של עובדים מבוגרים בשוק העבודה. בקביעת תנאים פחותים לעובדים מבוגרים, רק מפאת גילם וללא הצדקה עניינית אחרת, יש משום הפליה לרעה נגדם ופגיעה בכבוד האדם. אין מקום לתת הכשר להפליה מסוג זה, במיוחד לאור המציאות בה משתקפת ההפליה כנגד עובדים מבוגרים בשוק העבודה בישראל.

"בקביעת תנאי עבודה פחותים לעובדים מבוגרים, בתנאים בהם נוצרת הפליה בהשוואה לעובדים צעירים יותר, עולה חשש לקיומו של ניצול עמדת מיקוח פחותה בה מצוי אותו עובד מבוגר (בהשוואה לעובד צעיר), ואף ניתן לומר עמדת חולשה או מצוקה, כאשר רבים מהם מופלים או חשים שהם מופלים לרעה בשל גילם כאשר הם מנסים להתקבל למקומות עבודה שונים. בנסיבות אלה סביר להניח, כי עובד מבוגר, אשר מונחת בפניו הצעת עבודה בתנאים פחותים בהשוואה לעובדים צעירים יותר באותו מקום עבודה וללא אפשרות של מסלול לקביעות, יטה בכל זאת לקבל את הצעת העבודה מתוך חוסר ברירה והסתפקות במועט. עם מציאות מפלה מעין זו אין מקום להשלים, לאור שיקולים של צדק, שוויון, ושמירה על כבוד האדם.

"ויודגש: הפליה אסורה מחמת גיל מונעת פעמים רבות מתוך דעות קדומות וסטריאוטיפים, אשר מייחסים לעובד מבוגר כושר עבודה נמוך יותר וחשש לנטל כלכלי כבד על המעסיק. זאת, כאשר עובדים כאלה לעיתים קרובות ניחנים במעלות מיוחדות שיש להביאן בחשבון כגון ניסיון חיים, יציבות ואופקים רחבים. קביעת תנאי העסקה נמוכים לעובדים מבוגרים ללא כל הצדקה רלוונטית, ומפאת גילם בלבד, עלולה לבסס סטריאוטיפים שגויים בדבר כושר עבודה נמוך של עובד מבוגר אשר מביא לכלל הנחה, כי אינו ראוי לקבל תנאי עבודה שווים לעובד צעיר באותו תפקיד ובאותו מקום עבודה וניתן להפלותו בשל כך".

"חומרת הפגם בהתנהלותו של הבנק"

בקשר לסיום עבודתו של מוצפי בבנק, קבעה וירט-ליבנה, כי נפל פגם בכך שהבנק שינה את מדיניותו בנוגע לגיל הפרישה של העובדים שהתקבלו על-פי ההסכם הקיבוצי, וזאת באופן חד-צדדי ומבלי שהודיע באופן מסודר לעובדים שעלולים להיפגע מכך. בית הדין הארצי הוסיף למוצפי פיצויים בהיקף כולל של 98,000 שקל, בשל מה שכינה "חומרת הפגם בהתנהלותו של הבנק, וחומרת הפגיעה בעובד אשר בגילו יקשה עליו באופן מיוחד למצוא עבודה אחרת".

לפסק דינה של וירט-ליבנה הצטרפו הנשיאה נילי ארד, השופט בדימוס שמואל צור ונציגי הציבור יוסי רוזן ואלי וייץ. מוצפי יוצג בידי עוה"ד אלכסנדר ספינרד ורעות פוקר-קפואנו; בנק לאומי יוצג בידי עוה"ד נחום פינברג וקרן שליט; את נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה ייצגה עו"ד שרון אברהם-וייס, ואת עמותת המשפט בשירות הזיקנה - עו"ד כרמית שי.