"בית המשפט העליון הצליח איכשהו שלא להכריע, פעם אחר פעם, בשאלות העקרוניות שמעלה נושא זה, והוא פוסק לגופו של עניין בכל תיק ומשאיר בצריך עיון את השאלות העקרוניות, ובהן: מהו טיבן המשפטי של זכויות בנייה, האם ניתן להצמידן לדירה בבית משותף, האם הצמדתן דורשת הסכמה מפורשת או די בהסכמה מכללא ועוד". כך אומר (יום ג', 22.5.12) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר עמירם בנימיני, בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין. לדבריו, למרות שכבר לפני שבע שנים קרא בית המשפט העליון להסדיר את הנושא, הדבר טרם נעשה.

בנימיני המשיך בביקורתו על בית המשפט העליון: "השאלה הראשונה שעלינו לשאול עצמנו היא מה טיבן של 'זכויות בנייה' והיכן אנו ממקמים אותן במפת המשפט האזרחי. מעיון בפסיקת בית המשפט העליון, שנמנע מלהכריע בסוגיה זו פעם אחר פעם, ניתן להתרשם כאילו מדובר בשאלה תיאורטית. בית המשפט אומר משהו בנוסח: 'יהא אשר יהא טיבן של זכויות אלו - קנייני, חוזי או מעין- קנייני - אנו קובעים שבמקרה זה התוצאה המשפטית היא כך וכך'. אך חשוב להדגיש שאין מדובר שאלה תיאורטית בלבד, אלא שיש לה השלכות פרקטיות".

במישור הפרקטי, אמר בנימיני, "נראה כי המגמה השלטת בפסיקה הינה כי הענקת אחוזי בנייה לדירה מסוימת בבניין צריכה להיות מפורשת, ואין מחלוקת שהיא חייבת להיות מוסכמת על כל הדיירים. השאלה אם ניתנה הסכמה כזו היא שאלה שבעובדה, אשר מוכרעת על-פי הראיות אשר מבהירות את כוונת הצדדים, כפי שהיא עולה מהסכמי הרכישה עם הדיירים ומהתקנון של הבית המשותף".