רשות המיסים הטילה עיצום כספי של 2.8 מיליון שקל על איש הביטוח שלמה אליהו, בשל הפרה של הכללים הנוגעים לדיווח על הכנסה והוצאה של כספים לישראל. כך מסרה הרשות (יום א', 3.6.12) עם פרסום ריכוז ההחלטות בנושא זה שהתקבלו במחצית השנייה של 2011. בוועדה שהטילה את העיצום היו חברים רפאל גבאי, עו"ד שולמית וגמן וג'וני פיטוסי.

אליהו הוא בעלי קבוצת הביטוח הנושאת את שמו, חתם על הסכם לרכישת חברת מגדל ומחזיק ב-9.9% ממניות בנק לאומי. בבקשה נגדו נטען, כי הוא יצא ונכנס את ישראל 39 פעמים כאשר ברשותו המחאות בנקאיות בסך 11,505,000 ליש"ט ו-2,625,000 אירו, שהם 92,501,636 שקל, עליהם לא דיווח בניגוד לסעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון.

אליהו הודה בכך שהפר את חובת הדיווח ב-30 מקרים שונים, המסתכמים לסך הפרה כולל של 74,333,697 שקל, תוך שציין במפורש, כי הוא מקבל על עצמו הטלת עיצום כספי בגינן, ויעלה טענות רק לעניין גובה העיצום. הוועדה לעניין עיצום כספי קיבלה את טענתו של אליהו, כי קיים ספק האם ביצע הפרה בתשעת המקרים הנותרים.


סירב לומר במשטרה מה היה השימוש


בהחלטתה אומרת הוועדה, כי קיבלה את טענתו של אליהו לפיה מקור הכספים היה רכושו האישי. לגבי השימוש בהם, מצטטת הוועדה מחקירתו של אליהו במשטרה, בה אמר תחילה שההמחאות נועדו "לשימוש אישי שלי ואין צורך שאפרט, ואם את מבקשת ממני שאפרט - אני חוזר על כך שאין צורך שאפרט". עוד אמר: "אני נתתי את הכספים לאנשים או שהשתמשתי בהם לשימושי האישי, זה כסף שלי והמטרות חוקיות". רק בדיון בפני הוועדה אישר אליהו, כי חלק מהכסף שימש להימורים בבתי קזינו חוקיים באנגליה: "אנחנו לא משחקים מחבואים, אני מהמר, הימרתי. אבל אם אני הימרתי או נכנסתי לקזינו במקום חוקי, זה דבר לא חוקי?" בדיקת הצ'קים העלתה, כי 13.5 מיליון שקל אכן שימשו להימורים.

הוועדה מוסיפה, כי אליהו לא נתן הסברים לשימוש ביתרת הכסף - למעלה מ-60 מיליון שקל: "עדיין נותר סכום משמעותי שאין בפני הוועדה כל אסמכתא לגבי ייעודו. במקרה זה, בו מדובר בסכום כה גבוה, קיים משנה תוקף לצורך לספק אסמכתאות לגבי יעדם של הכספים, ואין הוועדה יכולה להסתמך על אמירה כללית של המפר לכך שהכספים נועדו לשימוש אישי".


מתקשים לקבל את טענת תום הלב


אליהו טען במשטרה, כי לא ידע שחובת הדיווח חלה גם על המחאות בנקאיות, אך הוועדה לא השתכנעה: "הוועדה מתקשה לקבל את טיעוני המפר לאי הבנה בתום לב באשר למהות הפיננסית של השטרות האמורים ולכך שלא עמד על ההבדל בין הפעולות הפיננסיות השונות זו מזו במהותן של העברה בנקאית והמחאה בנקאית. על-אף גרסאותיו של המפר, כאמור, הרי שלעניין מודעות לחובת הדיווח על המחאות בנקאיות מוכנה הוועדה להניח, לא בלי ספקות, כי המפר לא היה מודע לחובה לדווח בגין העברת המחאות בנקאיות במעברי הגבול, הגם שהיה מודע לחובת הדיווח באופן כללי.

"לאור היות המפר איש עסקים המרבה בנסיעות לחו"ל, מצופה היה כי יברר באופן מדויק את חובות הדיווח. כפי שקבעה הוועדה בעבר לא אחת, כאשר מדובר באיש עסקים, הנוהג להעביר כספים או המחאות בנקאיות במעברי הגבול בתכיפות גבוהה, אין מקום לקבל הגישה לפיה נמנע מבירור היקף חובות הדיווח באופן מלא".

לבסוף נימקה הוועדה כך את הקנס שהוטל על אליהו: "בבואה לקבוע את גובה העיצום, שקלה הוועדה את מספרן הרב של ההפרות שבוצעו (כאשר כל אחת מההפרות היא בגדר הפרה ראשונה); את היקפן הכספי הגבוה של כל אחת מההפרות; את מודעותו הכללית של המפר לעניין חובת הדיווח אך את קבלת גרסתו באשר להעדר מודעותו באשר לצורך בדיווח על המחאות בנקאיות, הגם שכאיש עסקים הנוסע לחו"ל פעמים רבות היה מצופה כי יברר באופן מדויק את חובת הדיווח; את העובדה כי קיבלה את הגרסה בדבר מקור הכספים, אך התקשתה לקבל את הגרסה לגבי ייעוד כל הכספים. בנוסף, הוועדה שקלה אף את שיתוף הפעולה של המפר עם עבודת הוועדה".