השר פריצקי ביקש וקיבל חסינות - על דברי <br>כזב שפרסם בטלוויזיה נגד ח"כ ענבל גבריאלי

הראיון

בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעת דיבה שהגישה ח"כ ענבל גבריאלי נגד השר יוסף פריצקי, בגין דברים שאמר בתוכנית הטלוויזיה פוליטיקה (24.12.02). השופטת יהודית שבח קיבלה את בקשתו של פריצקי, ופסקה כי בנסיבות בהן נאמרו הדברים, עומדת לפריצקי החסינות כחבר כנסת.

פריצקי התראיין לערוץ 1 ביום 24.12.02, ובעיצומו של דיון בשיטת הבחירות המקדימות במרכז הליכוד, אמר: "לא יתכן שיכנסו לכנסת אנשים בעלי כתם פלילי". עוד אמר כי "היא מהווה יעד מודיעני של המשטרה". גבריאלי טענה, כי בדברים אלה נתכוון פריצקי אליה. על כך הגישה נגדו תביעה לבית המשפט.

ההגנות שביקש פריצקי

פריצקי ביקש לדחות את התביעה, על הסף, בשלושה טעמים:

- בשל מעמדה אז כמועמדת לכנסת ועתה כחברת כנסת, ונוכח מעמדו כשר וחבר כנסת - "הנתבע טוען כי בית המשפט אינו מוסמך לברר התובענה לגופה וכי עליו להסירנה מסדר היום מחמת החסינות המוענקת לו מתוקף היותו חבר כנסת במועד הרלבנטי";

- נוכח חוק חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1995 המעניק אף הוא הגנות לחברי כנסת, שבו נקבע: "חבר כנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל הצבעה או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב או בשל מעשה שעשה, בכנסת או מחוצה לה, אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו , כחבר הכנסת".

- אין מדובר בסוגיה חדשה אשר טרם נדונה. רוצה לומר: החשדות נגד משפחת גבריאלי הועלו פעמים רבות בשניםה אחרונות, וגם בתקופת הבחירות.

השופטת יהודית שבח בחנה איפוא האם עומדת לפריצקי אחת או יותר מההגנות להן טען. כבר בפתח הדיון בתיק זה הבהירה השופטת, כי אם תגיע למסקנה כי עומדת לו הגנה, הרי שלא תדון בתוכן הדברים (דברי הכזב, לפי גבריאלי) אותם פרסם פריצקי בטלוויזיה.

האם זכאי פריצקי לחסיון

השאלה שהעמידה השופטת למבחן היא, האם חוסה האמירה בצל החסיון? על כך השיבה השופטת בחיוב, לאחר שעמדה על הפסיקה הרלוונטית לעניין זה, וכן על הנסיבות המיוחדות במקרה זה.

מיקום האמירה, בתוככי אולפן טלוויזיה , אינו בעייתי, כותבת השופטת שבח, שכן סעיף 1 לחוק החסינות מדבר על הבעת דעה "בכנסת או מחוצה לה". השופטת קבעה (ציטוט):

נראה כי גם ההשתתפות בדיון ציבורי, הגם ששודר במסגרת תוכנית טלוויזיה, נכנסת למתחם הגדרת "למען מלוי התפקיד" .
חבר הכנסת משתייך לרשות המחוקקת, להבדיל מהרשות המבצעת, ומטבע הדברים מתאפיין תפקידו במלל, אם על דרך הבעה בעל פה ואם על דרך הבעה בכתב.
חבר הכנסת נואם במליאה.
חבר הכנסת נושא דברים בוועדות הכנסת .
חבר הכנסת מגיש שאילתות, מציע הצעות חוק ומתבטא בכל פורום אפשרי.
חבר הכנסת מייצג את בוחריו ונפגש עמם.
חבר הכנסת אף משתתף בדיונים ציבוריים.
בעוד שבשנים עברו נערכו דיונים ציבוריים בכיכר העיר ובמעוזי המפלגות הרי שבמאה העשרים ואחת נערכים הדיונים המובילים באולפני הרדיו והטלוויזיה אשר באמצעותם מגיע חבר הכנסת כמעט לכל בית בישראל.
ניתן לומר כי קיימת זיקה מהותית בין תפקידו של חבר הכנסת לבין השתתפותו בדיונים ציבוריים בהם הוא מביע עמדתו ו/או עמדת בוחריו ביחס לסוגיה ציבורית כלשהי העומדת על הפרק.
[...]
לא נראה לי כי קיים הבדל מהותי בין נאום מעל בימת הכנסת, לעיתים מול מספר בודד ורדום של חברי כנסת, לבין נאום או רב-שיח בתוככי אולפן טלוויזיה שעה שחבר הכנסת יודע שדבריו מגיעים אל ציבור גדול של בוחרים ואזרחים.
הדיון הציבורי הוא העיקר שעה שאולפן הטלוויזיה הוא המיקום בלבד.

הבעת דעה בסוגיה ציבורית אקטואלית שעלתה לסדר היום באשר לחשש להשתרבבות גורמים עבריינים אל תוך שורות המועמדים לכנסת או השפעתם שם הינה רלבנטית לתפקיד חבר הכנסת, וקשורה אליו בזיקה מהותית.

חבר הכנסת אף מוזמן לאולפן טלוויזיה לא כאזרח מן הישוב כי אם כחבר כנסת שנבחר ע"י העם ואשר מעוניין לשמוע את דעתו בסוגיה.

השתתפות בויכוח ציבורי טומנת בחובה את הסכנה לאי שליטה על הלשון, דהיינו להתבטאות הנאמרת בלהט הויכוח ואשר בדרך כלל ,עם הצטנן הרוחות, מצטער האומר אותה על אמירתה.

ניתן לומר כי הסיכון לחציית הגבול המותר על דרך "פליטת" אמירה אסורה הינה סיכון כרוך וטבעי לתפקידו של חבר הכנסת, אשר כאמור לעיל, מבצע את עיקר תפקידו במלל, וכפי שהטיב להתבטא פרופ' ברק בבג"צ רן כהן:

"העוסק בנאומים מצוי בסיכוי גבוה להיתפס באיסורים הקשורים בלשון הרע או בהסתה".

תפקיד החסינות הוא להגן על חבר הכנסת בפני גלישה אסורה זו.

המשתתפים בדיון הביעו דעתם בקשר לשיטת הבחירות המקדימות לליכוד לאור בחירתם של מועמדים צעירים ואנונימיים אשר דחקו את מקומם של חברי כנסת ותיקים ובמסגרתו הועלתה השאלה האם יש לשנות את שיטת הבחירות המקדימות וליטול את ההכרעה מחברי מרכז הליכוד.
בהקשר זה אמר הנתבע כי אין לאפשר לאנשים בעלי כתם פלילי להיכנס לכנסת.
תוך כדי ויכוח קולני של כמה משתתפים בו זמנית אף הוסיף הנתבע את המילים "היא מהווה יעד מודיעני של המשטרה".
חזרתי וצפיתי בקלטת ולא שמעתי את שמה של התובעת ואני מניחה כי התובעת מנחשת כי הכוונה היתה אליה.

זדוני או ספונטני

השופטת בחנה באיזו אוירה נאמרו דבריו של פריצקי, ובמיוחד – האם אמר את הדברים תוך תכנון מוקדם ומטרה זדונית לפגוע. על כך השיבה (ציטוט):

צפיה בקלטת מעלה כי אין מדובר באמירה מתוכננת שהנתבע קרא אותה מתוך הכתב אלא בקריאה ספונטנית תוך כדי ויכוח אשר התלהט מרגע לרגע.
גורם הספונטניות, להבדיל מתכנון מראש מוסיף למשקל כף המאזניים הנוטה אל עבר החלת החסינות.

אף העברת האמירות בכור ההיתוך של מבחן האמירה הזדונית - אין בה כדי לשנות את המסקנה לעיל.

אמירה לפיה אין לאפשר לאנשים בעלי כתם פלילי להיכנס לכנסת הינה כוללנית ונכונה בתוכנה כל עוד אין היא מצביעה אל עבר אדם מסוים, וכך אומנם היה במקרנו.

גם אם נצא מנקודת הנחה לפיה נתכוון הנתבע לתובעת הרי שיש להבדיל בין אמירה בדבר "כתם " לבין אמירה, חלילה, בדבר "עבר פלילי".

למי התכוון פריצקי

השופטת שבח הקלה עם פריצקי, גם בשל כך שלא נקב בשמה של גבריאלי. כותבת השופטת (ציטוט):

המאן דהוא יכול לסבור כי פלוני מוכתם ברבב כלשהו לא מחמת נתוניו האישיים אלא מחמת נתונים סביבתיים ו/או משפחתיים.
יתכן שסברה שכזו איננה נכונה אולם אין להחשיבנה כאמירה כה זדונית ומרושעת.

הוא הדין באשר לאמירה בדבר "יעד מודיעני" אם כי אמירה זו חמורה מקודמתה.

אף כאן לא הוזכר שמה של התובעת.

גם אם נניח כי הנתבע נתכוון לתובעת הרי גם סברה בדבר היותו של גורם מסוים יעד מודיעני יכולה לנבוע לאו דווקא מחמת פעילותיו האישיות אלא מחמת הנעשה בסביבתו הקרובה.

אף כאן מדובר בסברה שנויה במחלוקת ובאמירה שאינה נעימה לאוזן השומע, לטעמי מדובר אף באמירה חמורה למדי, אולם אין היא מגעת לדרגה כה חמורה, זדונית ובוטה עד כי כל אדם בר דעת יסבור כי יש להסיר ממנה את הגנת החסינות.