"אין קשר בין המינוי להלוואה לדני דנקנר"

-31 בינואר 2011 התייצב מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, לראשונה בחייו במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה (יאח"ה). קינן זומן למשטרה כדי למסור את גרסתו באשר לשורה של פעולות שביצע יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, ואשר המשטרה חשדה כי הן היו בניגוד לחוק.

אחד מהחשדות המרכזיים של המשטרה נגד דנקנר, שבעטיו הוזמן קינן למסור את העדות, היה כי דנקנר, כיו"ר, קיבל במירמה מבנק הפועלים הלוואה בסך 3.4 מיליון שקל (כמסגרת אשראי), על סמך טענתו כי היא תשמש לבניית נכס. בפועל, טוענת הפרקליטות, מרבית הכסף נוצל לרכישת אג"ח של חברת אלרן השקעות הנשלטת על-ידי דנקנר ומשפחתו.

במהלך חקירתו הפך קינן מעד לחשוד בפלילים בעצמו. המשטרה חשדה כי במסגרת תפקידו כמנהל החטיבה העסקית בבנק, עבר קינן עבירות של קבלת דבר במירמה ומרמה והפרת אמונים בתאגיד, בכך שסייע לדנקנר לקבל את ההלוואה המדוברת מהבנק בדרך לא חוקית.

שרי אריסון בחקירתה: "בבנק ישראל אמרו שהדירקטורים בבנק הפועלים 'בובות'"

על-פי החשד, באוקטובר 2008, במהלך דיון בוועדת בעלי עניין בדירקטוריון הבנק בנוגע להלוואה שביקש דנקנר, קינן, שהמליץ לאשר את ההלוואה, לא אמר אמת לחברי הוועדה. זאת מאחר שבמהלך הישיבה מסר קינן לוועדה כי הוא מחזיק ברשותו דוח עושר שהעביר לו דנקנר, בעוד שעל-פי הראיות קיים חשד ממשי כי במועד זה קינן כלל לא החזיק ברשותו דוח עושר שכזה.

מעבר לכך לא נעשה ניתוח כלשהו של דוח העושר ששלח דני דנקנר, כשבועיים מאוחר יותר, על-ידי קינן או מי מטעמו, ולא נבדקה אמיתות תוכנו, על-אף שהדוח לא היה חתום על-ידי רואה חשבון או עורך דין, דבר שחייב ביצוע בדיקה מעמיקה.

נתחיל מהסוף: שנה אחרי חקירתו של קינן, ב-17 בינואר 2012, חשף "גלובס" כי הפרקליטות החליטה לסגור את התיק נגד קינן בשל חוסר ראיות מספיקות. מזלו של דנקנר לעומת זאת, שיחק לו פחות.

בשבוע שעבר הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד דנקנר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בגין שורה של עבירות מירמה והפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר במירמה, הלבנת הון ועבירות נוספות. ברכיב האישום השלישי מבין ארבעה, מואשם דנקנר בגין פרשת ההלוואה בסך 3.4 מיליון שקל, בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור.

קינן, לעומת זאת, מכהן, כידוע, כמנכ"ל בנק הפועלים. לידי "גלובס" הגיע תמליל החקירה של קינן במשטרה, והוא נחשף כאן לראשונה.

"נוצרה חברות"

בתחילת החקירה, כמקובל, ביקשו חוקרי יאח"ה, רפ"ק יוסי חנן ופקד אריאל פרידמן, מקינן שיתאר בפניהם את הרקע המקצועי שלו ואת תפקידו. קינן סיפר איך התחיל מלמטה, כטלר בבנק, והתקדם עד לתפקידי הנהלה ובהמשך לתפקיד מנכ"ל הבנק. בהמשך נשאל קינן על הרקע להיכרותו עם דנקנר והתבקש להגדיר את יחסיו עמו. קינן סיפר כיצד הכיר את דנקנר 14 שנה קודם לכן, כאשר קבוצת אריסון-דנקנר רכשה את הבנק.

"דני, גם בעקבות המבנה האישיותי שלו, שאהב לסייר בשטח, הסתובב אתי רבות בסניפי הבנק, הוא פגש עובדים ומנהלים וכונה כמאמץ החטיבה הקמעונאית בגלל היחס החם שנתן לעובדים ולמנהלים. משם ההיכרות שלי עם דני, כאדם, כחבר", השיב קינן וציין כי דנקנר, שהוא צעיר ממנו, לא היה בעיניו מורה רוחני, או מנטור: "הוא היה נציג בעלים... הוא ראה בי גם כתובת כבעלים להכיר את הבנק יותר טוב".

"האם נכון לומר שהקשר של דני אתך היה אינטנסיבי יותר מאשר הקשר שלו עם עובדים אחרים בבנק?", שאלו החוקרים. קינן השיב: "קשה לי להעריך היות שדני היה בקשר אינטנסיבי גם עם אנשי הכספים... עם דני אחרי זה להגדרה נוצרה חברות שבאה ממקום בצד האנושי שלמדנו להעריך אחד את השני, וכן, גם אחרי שעות העבודה יצא לי לפגוש אותו. כמו שאתם יודעים, זאת סיטואציה לא פשוטה שהוא נמצא בה היום, וחברות זה לימים קשים".

מהר מאוד הגיעו החוקרים לליבת החקירה - ההלוואה שלקח דנקנר. תחילה נשאל קינן הם דנקנר פנה אליו ישירות כדי לטפל בבקשת האשראי שלו. "אני לא זוכר אם הוא פנה אליי אישית, טלפונית, אבל אני יודע על הפנייה... הפניתי אותו לשאול רפפורט... אני לא יודע להגיד לך לאיזה צורך, הוא לא פירט סיבה ספציפית", השיב קינן.

"מה היה ידוע לך על מצבו הכלכלי של דני באותו זמן?", שאלו החוקרים. קינן השיב שהמצב לא היה ידוע לו. "כמו דברים אחרים, שהוא לא בהכרח סיפר. אני מזכיר לך שזאת לא הייתה חברות ילדות שהוא היה פותח בפניי את סגור לבו", הסביר קינן.

"האם יכול להיות שדני רצה להסתיר את הבקשה הזו מסיבה כלשהי?", הקשו החוקרים. קינן השיב כי הוא לא מאמין שכך היה: "גם לאור ההיכרות שלי עם דני וגם לאור תפקידו כיו"ר מועצת המנהלים של הבנק, אי-אפשר להסתיר בקשה כזו, היות שהתהליכים בבנק היו מאוד מוקפדים ועוברים כמה גורמים".

"אני לא צריך עו"ד ואני כאן לשתף פעולה"

בהמשך, ביקשו השוטרים לבדוק עם קינן כיצד זה הוא לא הלך לבדוק את טיב הצהרת ההון של דנקנר, לצורך ההלוואה. הוא השיב כי "בתפקידי כמנהל חטיבה עסקית קיבלתי הצהרות הון אישיות של בעלי חברות במשק הישראלי, ביניהם לב לבייב ואחרים רבים. לא מתפקידי ללכת ולבדוק את הנתונים. זה שלבייב אמר שיש לו בית ששווה 20 מיליון דולר, אני לא הולך לבדוק באופן אישי, הצהרת עושר זה 'להסתכל גם ללקוח בעיניים' ולבדוק את תפקידו בעסקים ודוח עושר אישי זה משהו שיש בו נושא של אמון". בהמשך הבהיר קינן כי הגורמים המקצועיים בבנק כן צריכים להביא את הנתונים.

שעה ורבע אחרי תחילת החקירה, ב-11:30, יצאו חוקריו של קינן להתייעצות. בסופה הם חזרו לחדר החקירות ומסרו לקינן כי החקירה הפכה לחקירה באזהרה, וכי הוא חשוד בסיוע לדנקנר בלקיחת ההלוואה האסורה.

על-פי תמליל החקירה, ולמרות שמעולם לא היה נתון קודם לכן בסיטואציה דומה, קינן לא נבהל מההתפתחות ושמר על קור-רוח. "צר לי שאני מגיע לחקירה תחת אזהרה, אבל כל מה שאני אומר מבחינתי זה במסגרת תפקידי. אני ודאי מתנגד לאמירה של סיוע חלילה. הגורם היחידי שיכול אשר הלוואות מסוג זה, זה הוועדה לבעלי עניין. יכול להיות שאני לא זוכר פרטים מסוימים, אני לא צריך עורך דין, ואני בהחלט כאן לשתף פעולה", אמר קינן לחוקריו.

בהמשך דבריו הבהיר כי רק טובת הבנק עמדה כל העת לנגד עיניו. בין היתר אמר: "חשוב לציין שחברות לחוד וטובת הבנק לחוד", ודבק בעמדתו כי לא הוא אישר את בקשת ההלוואה של דנקנר, אלא מי שהחליט הייתה הוועדה לבעלי עניין המורכבת מדירקטורים של הבנק.

אבל החוקרים המשיכו בשלהם. "האם ידעת שההלוואה מיועדת לרכישת אג"חים של אלרן?", תהו. קינן ענה שהוא אינו זוכר ואינו יודע. "אילו ידעת שההלוואה מיועדת לרכישת אג"חים של אלרן, האם היית פועל לאישור ההלוואה?", נשאל קינן. "אני לא עונה לשאלות היפותטיות", השיב מנכ"ל הבנק.

"האם נכון שחברי הוועדה הסתמכו באישור האשראי (ההלוואה) לדנקנר על כך שקיים דוח עושר אישי של דנקנר אצלך?", שאלו החוקרים. קינן השיב: "זה נכון, אבל הנימוקים לא היו רק דוח עושר אישי אלא על תזרים של מימוש אופציות ומענקים".

החוקרים הטיחו בשלב זה בקינן כי ועדת בעלי העניין שאישרה את ההלוואה לדנקנר התכנסה ב-27 באוקטובר 2008, בעוד שדוח העושר של דנקנר היה ממועד מאוחר יותר, מנובמבר 2008, והם ביקשו את הסברו לכך. הוא הסביר כי "אם אמרתי לוועדה שהיה לי דוח עושר אישי אז היה לי... אם דיווחתי בוועדה שראיתי אותו, אז ראיתי אותו". בהמשך, חזר קינן על הדברים פעם אחר פעם. לדבריו, הוא מעולם לא הטעה את חברי הדירקטוריון בנוגע למצבו של דנקנר וכל שדיווח היה תמיד מדויק.

ההפתעה

אחרי שעות ארוכות של חקירה, הוציא אחד החוקרים את "המרצע מהשק" ואמר: "תסכים איתי שאם זה היה לקוח אחר ולא דני דנקנר אתה היית נוהג אחרת", הוא הציע לקינן. "ממש לא", השיב קינן נחרצות.

"מהחקירה עולה שהלוואות בסדר גודל שקיבל דנקנר באוקטובר-נובמבר 2008, 3.4 מיליון דולר (בנקודה זו החוקר כנראה התבלבל והתכוון ל-3.4 מיליון שקל - ח"מ), ואף פחות מכך, אושרו על-ידי מחלקת פלטינום של בנק הפועלים רק ללקוחות דירוג AAA, כשדנקנר היה מדורג באותה עת B", הקשה החוקר. קינן הסכים שדירוג B של לקוח צריך להדליק נורה אדומה אצל מקבלי החלטות.

"אוקטובר 2008 זה שיא במשבר הכלכלי. כל השוק בהיסטריה. איך זה שבתקופה כזו אתם מגמישים את הדרישות? (להלוואות - ח"מ)", המשיכו החוקרים. "אין לי מושג", ענה קינן וחזר על גרסתו כי כמנהל החטיבה העסקית הוא הציג את בקשתו של דנקנר בפני הדירקטורים בדיוק כפי שנהג במקרים אחרים וכי ההחלטה להעניק את ההלוואה ליו"ר הייתה של ועדת בעלי העניין ולא שלו.

אחד משיאי החקירה של קינן הגיע כאשר החוקרים חשפו בפניו כי דנקנר העביר לבנק הצהרת עושר שהיא, לכאורה, שקרית. "בהצהרת העושר הצהיר דנקנר על שווי מניות אלרן לפי הערכת שווי של 58.8 מיליון שקל, התחייבויות בגין אלרן השקעות 51.8 מיליון שקל, החזקה באג"ח 31.7 מיליון שקל. אם הייתם מבקשים מדנקנר ביאורים והסברים הייתם מגלים כי דני דנקנר מייחס לעצמו את כל האחזקות של בני משפחתו באלרן, בעוד הוא החזיק באותה עת 20% בלבד מאחזקות המשפחה... בנוסף, ייחס דנקנר לעצמו את כל האחזקות באג"חים של אלרן השקעות, הגם שחלקו מהווה 50% בלבד", אמרו החוקרים. קינן נשמע המום. "לא ידעתי את זה. אני מופתע מזה", הגיב.

לקראת סוף חקירתו של קינן ב-31 בינואר 2011, שמו החוקרים בפני קינן "את כל הקלפים על השולחן" וחשפו את מה שהם חשבו למניע של קינן במעשיו (שכזכור, לא הוכח מעולם).

"האם זה נכון שדאגת לאשר לדני דנקנר את ההלוואה כי ידעת שזמן קצר לאחר מכן הוא אמור להחליט על המינוי שלך כמנכ"ל הבנק?", שאלו. "אני מתקומם על האמירה הזאת", השיב קינן. "אם תבדוק את בסטנוגרמה למינוי שלי זה כל חברי הדירקטוריון הביעו דעתם על המינוי וכל הדירקטוריון היה צריך לקבל החלטה ואין כל קשר בין ההלוואה למינוי... כמו שאתה יודע, הייתי צריך לעבור ועדת איתור שלא כללה את דני".

החוקרים המשיכו: "באותה תקופה היה ברור שמעמדו של צבי זיו נתערער והוא עומד לעזוב את הבנק, ולך היה ברור שדנקנר יקבע את זהות המנכ"ל הבא. מה תגובתך?". קינן: "שלילי לחלוטין". החוקרים לא הרפו: "האם נכון לומר שלאור העובדה שאתה רצית להתמנות למנכ"ל הבא של הבנק, חשבת שאתה לא יכול שלא לאשר את הבקשה של דני?". קינן היה חד-משמעי: "שלילי לחלוטין. אין קשר בין הדברים".