שופט בית המשפט העליון, אשר גרוניס, קבע (יום ה', 9.10.03) כי ניתן להגיש ישירות לבית המשפט העליון, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על-ידי בית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
הקביעה ניתנה בבקשת עיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, שחייב את המערערים, הממונה על חופש המידע במשרד הבריאות ויו"ר המועצה לניסויים בבעלי חיים פרופ' שרגא סגל, למסור ל"עמותה למען מדע מוסרי" פרטים על ניסויים בבעלי חיים בישראל.
בהתנגדות לעיכוב הביצוע טענה העמותה, בין השאר, כי על המערערים היה לפנות תחילה לבית המשפט שנתן את פסק הדין בבקשה לעיכוב ביצוע, כפי שמחייבות תקנות סדר האזרחי, ורק אם בית המשפט לעניינים מנהליים היה דוחה את הבקשה, היו המערערים רשאים לפנות לבית המשפט העליון.
בדחותו את טענת העמותה קובע השופט גרוניס, כי "טענותיה של המשיבה (העמותה; ר.כ.) מבוססות, לפחות בחלקן, על ההנחה כי ההסדר שבתקנות בתי משפט מינהליים... באשר לעיכוב ביצוע זהה להסדר החל בנושא לגבי פסקי דין והחלטות שבתקנות סדר הדין האזרחי...".
"הנחה זו", קובע גרוניס, "שגויה היא. ההסדר בעניין עיכוב ביצוע של פסק דין שניתן על-ידי בית המשפט לענינים מינהליים ובאשר לסעד זמני לתקופת הערעור מצוי בתקנה 43 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים".
לדעת גרוניס, תקנה 43 יוצרת הסדר מיוחד לעיכוב ביצוע החלטות שניתנו על-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים ("הבג"צ הקטן") בהליך של עתירה מנהלית.
לפיכך, קובע גרוניס, כי על אף שעקרונית חלות על הערעור הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בעניין עיכוב ביצוע המחייבות פניה לבית המשפט שנתן את פסק הדין תחילה, הרי שההסדר הספציפי גובר על ההסדר הכללי והבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה כדין.
(עעם 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי)
