יום הזיכרון: הסעות חינם מתחנות הרכבת

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב. עומדים אנו ערב חג שביעי של פסח, זמן מרומם ומיוחד ביותר. וידוע שבכל אחד ממועדי השנה, טמן ושזר הקב"ה כוח אחר: יום הכיפורים יום של תשובה; פסח זמן של ישועה; שבועות כוח התורה טמון בו; שביעי של פסח כוח השירה וההודיה להקב"ה טמונים ביום קדוש זה.

אין ספק כי שירת הים - שירת ההודיה של עם ישראל לבוראו על נס קריעת ים סוף - היא המאורע המרכזי של שביעי של פסח, הנחוג כיום טוב לכל דבר ואסור במלאכה (לבד מהעברת אש לצורך אוכל נפש). אולם לצד שירת הגברים אי-אפשר להתעלם משירת הנשים הקצרה ורבת העוצמה, שיצאו בריקודים ובמחולות, בניצוחה של מרים הנביאה.

בליל הסדר ישבנו רובנו (85% מהישראלים) סביב מדורת השבט. מצות, מרורים, ביצים קשות, שאלות, חידות, שירים וארבע כוסות של יין. על ארבעה בנים דיברה התורה. על החכם, על הרשע, על התם ועל זה שאינו יודע לשאול. חלק מהותי מאנלוגיית הבנים הוא להפוך את הסדר לרלוונטי עבורנו, לחבר אותו אל המציאות של עבדות ולהבין עד כמה אנו בני חורין.

מִי הוּא זֶה בְּעֶצֶב עָצוּב וּבְשִׂמְחָה שָׂמֵחַ

האמירה, שבהעדר הצדק המדיני לא ניתן להשתית צדק חברתי, היא למעשה מעוגנת בסיפור ההגדה, היא מעוגנת בנכס היקר שיש לנו בטקס ליל הסדר. ההגדה של פסח פונה אלינו, המסובים לסדר הפסח, בבקשה שנזין את הזיכרון ההיסטורי שלנו בכמיהה לחברה, המבוססת על אדנים של שוויון חברתי. אבל תמיד נזכור, שהיינו זרים בארץ אחרת, ואת כמיהתנו לצדק שלנו עלינו לעגן תוך עשיית צדק גם לאחר החי בתוכנו וסביבנו.