אוכל - ממכר כמו סמים?

חוסר הבהירות בספרות המדעית הביא לפרסום הן התמיכה והן ההתנגדות ליישום של מודל התמכרות לאוכל. נושא פסיכיאטרי ביולוגי זה נבחן על-ידי חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל. מטרתם הייתה לשלב יחד ממצאי מחקרים מקוריים, סקירות מערכתיות ודעות של דמויות מפתח בתחום כדי לייצג בצורה אובייקטיבית את הגדרת התחום ואת שני צידי המחלוקת.

לטענתם, למרות שמושך מאוד להשתמש בהגדרה של התמכרות כצעד ראשון וממנו להמשיך להבנת הדרך בה מעגלים חשמליים הקשורים לגמול ולשליטה עצמית תורמים להבנת הפרעת אכילה כפייתית ולמגיפת ההשמנה, המחיר של שימוש במסגרת שאינה מתאימה הוא גבוה. לדוגמה, הגדרה לא מתאימה עלולה להטות את המחקרים לבחון משתנים שהם קריטיים להתמכרות על חשבון אלו שייחודיים לנושא ההשמנה ואולי מהווים מפתח להבנת הפרעות האכילה.

פרסומים בנושא זה בחנו את המנגנונים הנוירוביולוגיים השכיחים והשונים של המזון ושל הסמים הממכרים. אחד מהם מנמק מדוע יש לאמץ את מודל ההתמכרות למזון, וטוען כי התמכרות למזון היא מצב קיים ולמרות שלמזון יש פחות השפעה מסמים ממכרים, אין זו סיבה מספקת להתעלם מהטבע הכפייתי או מהעדר שליטה הקשורים להפרעת אכילה כפייתית. לעומת זאת, מחקר אחר טוען כי הרעיון של התמכרות למזון הוא בעייתי והקשר שלו להתמכרות לסמים הוא מוגזם.

מול מחקרים חלוקים אלו ישנם אחרים המדגישים את ההבדלים ואת הדמיון במעגלי הגמול במוח, הקשורים להשמנה, להתמכרות, לאימפולסיביות ולשליטה עצמית. תפקיד הדופמין, נוירוטרנסמיטר קריטי המעורב בהנאה ובגמול, המשחק תפקיד גם במזון, מסוקר גם הוא.

מחקרים אחרים בחנו את נושא ההסתגלות הטבעית, ואחרים את השינויים שנצפו במוח לאחר האכלה המעוררת תחושת גמול, את הרגלי התגובה ואת ההשפעות של תזונה עתירת שומן. סדרת מחקרים אחרת בחנה גורמי סיכון ואת הרגישות, כולל את רמות הלחץ ואת הדרך בה המשקל קשור לתגובת הגמול האינדיבידואלית.

הפרעת אכילה כפייתית, האבחנה החדשה בקטגוריית הפרעות אכילה במסגרת המחלות המנטליות, לא נשארת בחוץ. למעשה, קיימת הסכמה כיום שהפרעת אכילה כפייתית מייצגת תת-סוג של השמנה חולנית והיא קשורה מאוד להתמכרות לסמים.