נפטר ישראל גוטמן, מבכירי חוקרי השואה

פרופ' ישראל גוטמן, מבכירי חוקרי השואה בעולם, נפטר (יום ג', 1.10.13) והוא בן למעלה מ-90. גוטמן היה מלוחמי גטו ורשה, מראשי המחתרת באושוויץ וגדול חוקרי שואת יהודי פולין.

גוטמן נולד במאי 1923, ובהיותו בן 20 לחם במסגרת הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) במרד גטו ורשה, בו איבד את עינו; אחותו נרצחה קודם לכן בטרבלינקה, לאחר שמצאה מחסה בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק. הוא הועבר למחנה מיידנק ומשם לאושוויץ, מקום בו היה מראשי המחתרת היהודית. בינואר 1945 נשלח בצעדת מוות למאוטהאוזן, אך ניצל.

גוטמן עלה ארצה בשנת 1946 והיה חבר בקיבוץ להבות הבשן. את עבודתו בחקר השואה החל עם כתיבת הספר "אנשים ואפר" על אושוויץ, אשר יצא לאור בשנת 1957. כעבור ארבע שנים העיד גוטמן במשפט אייכמן. את הקריירה המקצועית כהיסטוריון החל בגיל מאוחר יחסית, לאחר שהיה ממקימי בית מורשת ועורך כתב העת "ילקוט מורשת". ב-1975 קיבל גוטמן תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית על מחקרו בנושא שואת יהודי ורשה - שהפך לספר היסוד לכל חוקרי הנושא.

במסגרת עבודתו באוניברסיטה העברית, הופקד גוטמן על הקתדרה ע"ש ריטה ומקס הייבר לחקר השואה ותולדות יהודי מזרח ומרכז אירופה. בשנים 1985-1988 היה ראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. בשנת 1990 התפרסמה "האנציקלופדיה של השואה", שגוטמן היה העורך הראשי שלה. הוא כתב ספרים ומאמרים נוספים, על שואת יהדות פולין, על ההתנגדות היהודית לנאצים ועוד.

בשנים 1993-1996 היה גוטמן ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, ובשנים 1996-2000 היה ההיסטוריון הראשי של יד ושם. משנת 2000 שימש גוטמן כיועץ אקדמי של יד ושם והיה חבר במועצת המוסד, בהנהלת המכון לחקר השואה ובוועדה המדעית. כמו-כן היה גוטמן יועץ לממשלת פולין לענייני יהודים וחבר הנהלת מוזיאון השואה בוושינגטון.

עבודותיו של גוטמן זכו בפרסים רבים, ובהם: פרס שלונסקי לספרות, פרס יצחק שדה למחקר צבאי, פרס התאחדות יהודי פולין, פרס לנדאו למדעים ולמחקר ודוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת ורשה. גוטמן נישא לעירית אדלשטיין, והיה אב לבן ולשתי בנות. בנו נמרוד נפל בעת שירותו הצבאי בשנת 1971.