1 מכל 3 מכיר אישה הסובלת מאלימות פיזית

לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים (25 בנובמבר), ערך ארגון ויצו סקר מיוחד לבחינת תפישות הציבור בנוגע לטיפול המדינה באלימות במשפחה ויכולתה להגן על נשים וילדים נפגעי אלימות.

מן הסקר עולה חוסר אמון מופגן במערכות הרווחה, האכיפה והמשפט וביכולתן להביא לצמצום התופעה. ביקורת קשה עולה מהסקר על היעדר משאבים שהמדינה מקצה להתמודדות עם האלימות במשפחה ועל כשלון המערכות במילוי תפקידן בהגנה על נשים.

המחקר נערך ע"י חברת "פאנלס" בקרב 504 נשאלים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל, זאת כחלק מקמפיין נרחב שמובילה ויצו ללהקמת רשות לאומית למניעה ולטיפול באלימות.

נתוני הסקר:

• אחד מכל שני ישראלים - כמחצית מהציבור מכירים לפחות אישה אחת החווה אלימות מסוג כלשהו מצד בן זוגה, ומבין אלו המכירים אישה החווה אלימות, 84% ציינו כי מדובר באלימות מילולית ו/או נפשית, שהאישה סובלת ממנה, למעלה משליש (35%) העידו כי האישה סובלת מאלימות פיזית.

• לא אדישים - 96% מהציבור אומרים שיתערבו וינסו לסייע במידה והיו מזהים סימני אלימות במשפחה אצל קרוב משפחה, חבר או שכן, וכאשר נשאלו למי היו פונים העידו מחצית מהם כי ינסו לשכנע את נפגע האלימות לפנות לעזרה, 16% יפנו למשטרה, 14% לעמותות המטפלות באלימות, 10% בלבד יפנו לרשויות הרווחה ורק 7% מהציבור ינסה לדבר עם הפוגע. רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו, מציינת כי הנטייה הראשונית לפנות לקורבן במקום לפוגע - זו תפישה מוטעית המסירה מהקורבן את האחריות להפסקת האלימות", אמרה.

• סומכים על המשפחה - בעת חשיפה לאלימות קיימים שלושה מעגלי תמיכה עיקריים: משפחה או חברים, משטרה ועמותות - מרבית המשיבים (44%) ענו כי במידה והיו סובלים מאלימות מצד בן משפחה היו פונים לבקשת עזרה מחברים או משפחה, פחות משליש (29%) היו פונים למשטרה ו-15% ייפנו לעמותות ולארגונים המפעילים מקלטים לנשים מוכות.

• מאמינים במקלטים המופעלים ע"י העמותות- על-אף שבמקרי חשיפה לאלימות יפנה הציבור לעמותות כגורם שלישי, תפקוד העמותות נחשב כיעיל ביותר בטיפול במקרי אלימות במשפחה ובהגנה על נשים וילדים: 64% מהציבור העידו כי המקלטים המופעלים ע"י העמותות הם הגורם העיקרי והטוב ביותר המטפל בנשים שנפגעו מאלימות, בהשוואה לשאר המערכות.

• לא סומכים על המשטרה - לעומת זאת, למרות שהציבור נוטה לפנות למשטרה במקרים של חשיפה לאלימות, מידת האמון ביכולתה לעזור נמוכה מאוד, ומרבית הציבור סבור שהמשטרה אינה ממלאת את תפקידה בהגנה על נשים וילדים: רק 20% סבורים שעבודת המשטרה יעילה בטיפול בתלונות כנגד אלימות במשפחה, 72% סבורים שהמשטרה לא מצליחה לאכוף צווי הגנה הניתנים לנשים ע"י בתי המשפט, ולא מצליחה להגן עליהן ועל ילדיהן מפני הבן זוג האלים.

• מאמינים בשינוי - 70% מהציבור סבור שגברים אלימים יכולים להשתקם ולצאת ממעגל האלימות בעזרת טיפול מתאים.

• תומכים בהצרת צעדי התוקפים - אך עד שיופעלו תוכניות טיפול ושיקום לגברים, תומך רוב הציבור בהגברת המעורבות בהגנה עבור נפגעי אלימות: למעלה מ-90% תומכים בשימוש באזיק אלקטרוני המוצמד לגבר אלים ומתריע בפני האישה והרשויות על כך שהגבר מפר צו הגנה ומתקרב לאזור מגורי האישה. הסכמה כמעט מוחלטת לגבי שימוש באזיק אלקטרוני.

• מבקרים את הענישה - גם מערכת המשפט סופגת ביקורת מהציבור: רק חמישית סבורים שבתי המשפט ממלאים תפקידם בצורה יעילה בהגנה על נשים באמצעות הוצאת צווי הגנה, 80% סבורים כי הענישה כנגד עברייני אלימות במשפחה אינה חמורה מספיק ואינה מייצרת הרתעה ותומכים בהחמרתה.

• לא מרוצים מהשקעת המדינה - באופן כללי הציבור אינו מרוצה מטיפול המדינה באלימות במשפחה ותומך בהגברת המעורבות הממשלתית בהגנה על נפגעי אלימות: רובו המוחץ של הציבור, כ-80% סבור כי המדינה לא מקצה מספיק משאבים לטיפול בתופעה ולמניעתה וגם לא משקיעה מספיק משאבים בגיוס גברים אלימים לטיפול.