אם רשות מקומית אינה משיבה בתוך 60 יום על השגה בנושא ארנונה, יש לראות את ההשגה כאילו התקבלה. כך קובע (יום ב', 2.6.14) בית המשפט העליון בפסק דין ראשון מסוגו.
השופטת דפנה ברק-ארז אומרת, כי השאלה האם בכל מקרה יש להפעיל את מגבלת 60 הימים, נדונה עד כה בעיקר בבתי משפט מחוזיים ואילו בעליון לא התעוררה במלוא עוצמתה. מכאן חשיבותו של פסק דין זה, שניתן בהסכמת השופטים
חנן מלצר ו
ניל הנדל.
יבואנית הרכב מכשירי תנועה הגישה במארס 2011 השגות על הארנונה שקבעה לה עיריית אשדוד. משלא קיבלה תשובה, ביקשה בספטמבר 2011 לראות את ההשגות כאילו התקבלו. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתה של מכשירי תנועה, והעליון דחה את ערעורה של העירייה.
לדברי ברק-ארז, אכן מדובר בסנקציה חריפה ו"ניתן אף להודות, כי בהסתכלות הבוחנת את נסיבותיו של מקרה פרטי זה או אחר אפשר להגיע למסקנה כי הפעלתה של הסנקציה האמורה עלולה לפגוע באופן לא מוצדק לכאורה בקופה הציבורית המשרתת את טובת הכלל.
"אולם במבט רחב יותר, יש לייחס משקל רב לחשיבות הנודעת למתן תשובות במועד להשגות בתחום הארנונה, על-מנת לתרום לתכנון הכלכלי של פעולותיהם של הנישומים, ובעיקר כאשר הדעת ניתנת לאופי העתי של הארנונה (שהיא תשלום בגין תקופה מסוימת) המחייב את סיום ההתדיינות בקשר אליה בתוך תקופה קצרה יחסית. גם עיון בהיסטוריה החקיקתית של חוק הערר תומך במסקנה, כי תכליתו הייתה להבטיח קיומו של מנגנון יעיל ומהיר עבור האזרח לבירור סכסוכים שהינם עובדתיים במהותם".
לדעת ברק-ארז, יש להחיל כלל זה גם על השגות סרק - "מצבים שבהם תוכנה של ההשגה אינו כולל טענות שהונח להן בסיס כלשהו או שהוא כולל טענות אשר אמורות להידחות 'על פניהן' משום שנדחו כבר בעבר - אלא אם כן ההשגה מוגשת בזדון או בחוסר תום לב מובהק. בנקודה זו העיר מלצר, כי יש להשאיר את הנושא בצריך עיון.
עיריית אשדוד חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. את העירייה ייצגו עוה"ד כפיר יפת, לימור ספצ'ק והילה גרפינקל, ואת מכשירי תנועה - עו"ד שלומית סלע.
