חיים יתח משדרות ישמור מהיום היטב על כרטיסי ההשתתפות בהגרלות מפעל הפיס, אם בכלל יחפוץ להשתתף בהן.
יתח, תושב שדרות, הוא מהמר לוטו ותיק. את טפסי המשחק הוא שולח מדוכן הפיס של ניסן קורם בשדרות, וכך עשה, ככל הנראה, גם ב"הגרלת היובל" של מפעל הפיס בדצמבר 2001. באותה הגרלה עמד סכום הפרס הראשון על 50 מיליון ש"ח.
כשהסתיימה ההגרלה התברר, כי 12 כרטיסים זכו בפרס הראשון. יתח בדק את טופס המשחק שברשותו - "טופס שיטתי" עליו מסומנים מראש המספרים עליהם מהמר המשתתף, וגילה כי הוא אחד מ-12 המאושרים. ואולם, כשביקש לגבות את סכום הזכיה, סירב מפעל הפיס להעניק לו את הפרס. הסיבה: יתח אמנם מחזיק בטופס המשחק, אך כרטיס ההשתתפות, שהוא המסמך המופק מהמסוף שבדוכן הפיס ומעיד על משלוח ההימור למחשב מפעל הפיס, לא היה ברשותו.
הסברו של יתח כי השמיד, בטעות, את כרטיס ההשתתפות הזוכה, לא התקבל על-ידי מפעל הפיס, ויתח פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בדרישה לקבל את חלקו בפרס הראשון.
יתח טען, כי הפעולה הקובעת לצורך ההשתתפות בהגרלה היא קליטתו ורישומו של טופס המשחק במערכת הממוחשבת של מפעל הפיס. היות שאין מחלוקת כי טופס המשחק אכן הועבר במסוף של ניסן קורם, יש להכיר בו כזוכה, למרות שכרטיס ההשתתפות לא נמצא ברשותו. עוד טען, כי תנאי ההגרלה מעניקים למפעל הפיס שיקול דעת לשלם את הפרס, גם במקרה של אובדן כרטיס ההשתתפות או השחתתו.
מנגד, טען מפעל הפיס, כי כל עוד לא הופק כרטיס השתתפות ממוחשב, לא נכרת חוזה בין המהמר למפעל הפיס לעניין ההגרלה. משלא הציג יתח את כרטיס ההשתתפות, טען מפעל הפיס, לא נכרת בינו לבין יתח חוזה לעניין הגרלת היובל. עוד טען מפעל הפיס, כי גם אם די בקליטת נתוני טופס המשחק במחשב כדי לכרות את החוזה בין מפעל הפיס למהמר, המשתתף זכאי לקבל את הפרס רק אם הציג את כרטיס ההשתתפות.
בפסק הדין שניתן אתמול (יום ג', 2.12.03) דחתה השופטת אסתר חיות את טענותיות של יתח, וקבעה כי אין די בכך שיתח מחזיק בטופס המשחק הזוכה כדי לחייב את מפעל הפיס לשלם לו את חלקו בפרס הראשון.
חיות קבעה, כי גם אם היתה מקבלת את גרסתו של יתח, כי הוא זה שרכש את כרטיס ההשתתפות הזוכה בדוכן הפיס של קורם, באמצעות הטופס השיטתי שבידיו - דבר שלדעתה אינו ברור כלל, וגם אם כרטיס זה נקלט במחשב וזכה בפרס הראשון ולכן נכרת חוזה בין הצדדים, מפעל הפיס אינו חייב לשלם לו את הפרס.
"עיון בתוכנית ההגרלה", קבעה חיות בפסק הדין, "מלמד כי לאורך כל התוכנית שזור כחוט השני הכלל, לפיו על-מנת שתקום חובתו של מפעל הפיס לשלם את הפרס, על המשתתף להחזיק בפועל בכרטיס ההשתתפות ולהציגו בפני מפעל הפיס".
"הפרס", ציינה חיות, "הוא בעל זיקה חפצית לכרטיס ההשתתפות הזוכה ואינו בעל זיקה פרסונלית למשתתף שרכש את הכרטיס, תהא זהותו אשר תהא... ההגרלה בה עסקינן הינה, על-פי טיבה, משחק של הימורים וככזו, היא נטולת סממנים פרסונליים ומנגנון הזכיה בה ראוי שיהיה בעל אופי אוטומטי, טכני, שתוצאותיו ברורות, ודאיות וניתנות לקביעה במהירות ובמועד נקוב".
"גישתו של מפעל הפיס, לפיה אין עליו חובה לשלם את הפרס, אלא אם כן מוצג בפניו כרטיס השתתפות זוכה, מתיישבת היטב עם מאפייניה אלה של ההגרלה. אין מקום להטיל על מפעל הפיס לערוך חקירות, בירורים ובדיקות בכל פעם שפונה אליו אדם הטוען לזכיה, מבלי שיש בידיו כרטיס השתתפות. סיכומו של דבר, הזכיה צמודה לכרטיס ובאין כרטיס אין זכאות לפרס, על-פי תנאי התוכנית", סיכמה השופטת חיות.
ה.פ. 177/02 חיים יתח נ' מפעל הפיס
