"אין כל הצדקה לערער על סמכותו של בית המשפט לבטל חקיקה ראשית של הכנסת. אכן, קיימת מחלוקת בכל הנוגע להיקפה של הביקורת השיפוטית. ברם, לא צריכה להיות כל מחלוקת על עצם הצורך בביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית של הכנסת". כך אומר (יום ה', 15.1.15) נשיא בית המשפט העליון היוצא, אשר גרוניס, בהדגישו שהוא אומר זאת כמי שהיה במיעוט בהחלטות שונות בנוגע לביקורת זו.

גרוניס דוחה את הקולות לצמצם את סמכותו של בית המשפט העליון, וקורא לכנסת לפעול בזהירות רבה כאשר היא משרטטת את מאפייניו של המשפט החוקתי. הוא גם דחה את הביקורת על אופן ניהול השופטים, באומרו שהשיטה היא מהמוצלחות בעולם והיא מביאה לבית משפט העליון פלורליסטי ובעל מגוון דעות בכל תחומי המשפט.

עוד סקר גרוניס את פעילותו בתחום המינהלי, והזכיר את התוכנית האסטרטגית שגובשה עם משרד האוצר לשיפור השירות לאזרח ותנאי עבודתם של השופטים, ואת הנהלים שפרסם לייעול הדיונים. הוא דחה את הטענה שההתייעלות באה על חשבון עשיית הצדק, בהדגישו שהיעילות היא חלק מעשיית הצדק. גרוניס סיפר, כי שופטי שלום ומחוזי אמרו לו ש"אין לנו חיים", ולכן יש להמשיך בפעולות להקלת העומס המוטל עליהם. לצד זאת אמר גרוניס, כי שופטי בית המשפט העליון דומים למיטב המנתחים ומנהלי המחלקות המועסקים בחדר המיון - במקום להשקיע את זמנם וכישוריהם במקרים המורכבים, המסובכים והקשים ביותר.

על מחליפתו, מרים נאור, אמר גרוניס שהיא "משפטנית מעולה ומבריקה, מחזיקה בידע משפטי אדיר ויש לה חוש צדק נדיר. היא בעלת יכולת יוצאת דופן לאחוז את השור בקרניו, לצלול לעובדות ולשלוט בכל פרטי התיק, לברור את העיקר מן הטפל, ובכל ביעילות ובענייניות יוצאות דופן". לדבריו, אין ראויה ממנה לתפקיד הנשיא. הוא סיים בצטטו את דברי הנשיא הראשון של בית המשפט העליון, משה זמורה:

"יהי רצון שנהיה מתונים בדין, שלא יהיה ליבנו גס בהוראה, שלא נקפוץ ולא נפסוק הדין קודם שנחקרנו היטב ושלא ניכשל במשוא פנים ושיהיה בנו הכוח והתבונה לשפוט את העם משפט צדק". והוסיף: "בכל שנותי כשופט ניסיתי ללכת בדרך זו. אחרים ישפטו אם הצלחתי".


"שופט ענייני, יעיל, הוגן"


נאור אמרה שגרוניס הנהיג את בית המשפט ביד בוטחת, תוך שהוא שם לב גם לפרטים הקטנים ודואג לרווחתם של השופטים והעובדים בכל הערכאות. היא ציינה כפרויקט הדגל את התוכנית האסטרטגית, והביעה תקווה שיישומה יתחיל בקרוב.

נאור הזכירה את טיפולו של גרוניס בייעול הדיונים, בשל הכרה בחשיבותו של משאב הזמן השיפוטי, וזאת הן בנהלים לשמיעה רצופה ולמניעת דחיית דיונים, והן בפסיקותיו. גרוניס הוא שופט ענייני, יעיל, הוגן, מוכן היטב, מכיר את פרטי העניין ובעל חשיבה מקורית לפתרון הסכסוך - אמרה נאור על נסיונה כשופטת לצידו. היא סיימה בבקשת רשותו של גרוניס לרתום אותו בעתיד למשימות שונות בשירותה של המערכת.

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שיבח את גרוניס על פעילותו לייעול מערכת בתי המשפט והודה לו על שיתוף הפעולה ביניהם בנושא זה. עוד אמר, כי שיתוף הפעולה היה גם בנושאים אחרים, שלא כולם היו נעימים. וינשטיין סיפר, כי הרב אשר גרוניס - סבו של הנשיא היוצא - זכה לשבחים על בהירות תשובותיו, והדברים יפים גם לנכדו.

"אין זה סוד שהנשיא גרוניס נותר לא אחת במיעוט בין חבריו להרכב, במיוחד בפסיקה בתחום החוקתי. בפסיקה זו ניכרת תפיסתו העקבית על מקומו של בית המשפט ועל הפרדת הרשויות בחברה הדמוקרטית", הוסיף וינשטיין. לדבריו, גרוניס לא היה שותף לתחושת החרום של בית המשפט מאז שנות ה-80, לפיה מחויב בית המשפט לפעול ברוח "אם אין אני לי - מי לי".


"רענן נורמות שנשכחו"


היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, הזכיר, כי בעיית העומס והסחבת בבתי המשפט העסיקה את הכנסת כבר ב-1951. "גרוניס לא נתן לשגרה משברית זו לחלוף על פני תקופת נשיאותו", הוסיף, וציין שגרוניס הקדיש תשומת לב גם לאיכות חייהם של השופטים בערכאות הנמוכות. לדבריו, גרוניס רענן נורמות שנשכחו בדבר חובתה של המדינה לקיים פסקי דין ואת התחייבויותיה, וזאת ללא רעשים ותרועות.

"גרוניס נקט קו זהיר עד מאוד בהפעלת הכלי רב-העוצמה של הביקורת המשפטית על החקיקה", אמר ינון. גרוניס שם את הדגש על הבדיקה האם יש פגיעה בזכות החוקתית, ורק אם יש כזו - עליו לעבור לבדיקת המידתיות. גרוניס גם הבחין בין פגיעה בזכויות הרוב לבין פגיעה בזכויות המיעוט, והוא נותר איתן בדעתו למרות שזכה לביקורת למשל בנושא גיוס בני הישיבות. עוד סבר גרוניס, כי יש להגביל את התערבותו של בית המשפט בקביעת הסדרים כלכליים וחברתיים - גישה שגם היא נתונה במחלוקת. לצד זאת, הדגיש ינון, עמד גרוניס על משמר הביקורת החקיקתית, כמו התנגדותו לפסקת ההתגברות בטיוטת חוק יסוד החקיקה.