עובדי הכנסת נהנים מתנאי שכר והעסקה עדיפים על פני אלו שבשירות הציבורי, לעיתים - תוך חריגה מכללי השירות. כך עולה (יום ג', 17.2.15) מדוח מבקר המדינה, יוסף שפירא, על מינהל הכנסת.

בשנים 2014-2008 נוספו למינהל הכנסת 151 משרות, כלומר מספר המשרות גדל ב-38%. עיקר הגידול במספר המשרות - 26% (112 משרות) - חל משנת 2010 עד אמצע 2013. באותן שנים חלו שינויים במבנה הארגוני של מינהל הכנסת, בהם הקמתן של חטיבת המידע וחטיבת התפעול ושינוי ארגוני באגף משאבי אנוש.

ואולם, מנכ"ל הכנסת דאז, דן לנדאו, אישר את השינויים הארגוניים, ובכלל זה את תוספת המשרות ואת שדרוג המשרות הקיימות, על סמך מידע חסר; הליכי הבחינה וההחלטה בעניינם של השינויים הארגוניים היו לקויים. בין השאר, לא הובא לפניו ניתוח מפורט של השפעות השינויים על תקציב הכנסת ועל תקן הארגון בטווח הקצר ובטווח הארוך.

השימוש בחוזה מיוחד להעסקת מומחים בשירות המדינה נעשה במשורה. אולם מינהל הכנסת משתמש במודל העסקה של מומחים הרבה יותר מן המקובל בכלל שירות המדינה: בשנת 2013 הועסקו כך 500 עובדים מתוך 71,200 עובדי שירות המדינה, דהיינו 0.7% מכלל העובדים, ואילו בכנסת - 19 מתוך 544 עובדיה, דהיינו 3.5% ופי חמישה מהנהוג בשירות המדינה.

מדובר בפערי שכר משמעותיים. בעוד השכר בדרגות 19-16 של הדירוג המינהלי הוא 7,500-5,600 שקל בחודש, הרי שבדירוג מומחים הוא 29,000-9,900 שקל בחודש, כאשר הטווח העליון הוא השכיח ביותר.


מומחים בהשכלה נמוכה


בינואר 2010 הוקם מערך דוברות לכנסת. לצורך זה פרסם מינהל הכנסת מכרז לדוברים של ועדות הכנסת. אחד מתנאי הסף הנוגעים לניסיון המועמד - היכרות מעמיקה עם עבודת הכנסת - עשוי להעניק יתרון למועמדים שכבר עובדים במשכן הכנסת, כגון עוזרים פרלמנטריים, בעיקר לנוכח דרישות ההשכלה הנמוכות שנקבעו במכרז. מצד שני, מינהל הכנסת קבע שהמועמדים שייבחרו יועסקו על-פי מודל העסקה של מומחים, אף שעל-פי שלא הייתה לכך הצדקה.

ואכן, כמה מהדוברים שנבחרו במכרז עבדו קודם לכן בכנסת או בסיעות הכנסת: אחד מהם שימש דובר של סיעה בכנסת, ולפני כן היה דובר של אחת המפלגות; אחר שימש יועץ מיוחד לחבר כנסת; ושלישי שימש דובר של שני חברי כנסת וכן שימש עוזר פרלמנטרי של יו"ר מפלגה.

לפי תקנון שירות המדינה, מכסת ימי החופשה לעובד מדינה במשרדים שבהם נהוג שבוע עבודה של חמישה ימים היא 22 ימי חופשה בשנה. אף ששבוע העבודה במינהל הכנסת אורך חמישה ימים, מקבלי עובדיה 26 ימי חופשה, ועוד 20 ימי חופשה בפגרות - דהיינו: 46 יום בשנה.


התקשרויות המשך בעייתיות


בדיקת ארבע בקשות לאישור התקשרות המשך עם חברה, שסיפקה לכנסת שירותי מחשוב במיליוני שקלים, העלתה, כי ועדת המכרזים הגישה אותן ליו"ר הכנסת בלי לצרף להן את כל הנתונים החיוניים לקבלת החלטה, ובכלל זה השווי הכולל של ההתקשרות עם הספק עד מועד הפנייה ופירוט ברור של הנסיבות והטעמים המיוחדים המצדיקים את המשך ההתקשרות ללא מכרז. למרות זאת אישר היו"ר יולי אדלשטיין את ארבע ההתקשרויות, ולדברי שפירא - בניגוד לכללי מינהל תקין.

הכנסת התחייבה לשלם לחברה 19.4 מיליון שקל תמורת שינויים ושיפורים במערכות המחשוב שלה - יותר מכפליים מהסכום המירבי שנקבע בחוזה עם החברה בעבור שינויים ושיפורים. ועדת המכרזים המליצה לאשר את המשך ההתקשרות עם החברה לארבע שנים ברציפות, אף שהדבר היה כרוך בחריגה מתנאי ההסכם עם החברה בדבר הארכת ההתקשרות. מאחר שהכנסת לא נערכה במועד לפרסום מכרז חדש, נהנתה אותה חברה משנת התקשרות שביעית, בה קיבלה עוד 11 מיליון שקל.


תוספת בניגוד לחוות דעת


עובדי משמר הכנסת נהנים הן מתוספות הייחודיות למשטרה והן מתוספות הייחודיות למינהל הכנסת. עוד בשנת 2009 ניתנה חוות דעת משפטית שלפיה נדרש תיקון בעניין שכר עובדי המשמר, ואולם מאז לא נעשתה כל פעולה לבחינה של נושא השכר ולתיקונו. המצב לפיו עובדי משמר הכנסת נהנים משתי מערכות של הטבות, מחייב בחינה.

בשנת 2013 הונהגה במשטרה תוספת "שיטור חדש", ושאלת החלתה על שכר עובדי המשמר העלתה שוב לסדר היום את סוגיית הסדרי השכר של עובדי המשמר. המחלקה המשפטית הסתייגה מאימוצה של התוספת, אך ביולי 2013 החליט אדלשטיין להעניקן. החלת התוספת במשמר הכנסת נעשתה על-פי אמות מידה מקלות, לכן ניתנה ליותר מ-80% מעובדי המשמר.

שפירא מעיר, כי חוות דעת משפטיות המונחות על שולחן מינהל הכנסת ומסתייגות באופן נוקב מתשלום תוספות שכר מסוימות, מחייבות בחינה והתמודדות עם הקשיים שהועלו וקבלת החלטות שמיישבות את ההסתייגויות. אולם את זאת לא עשתה הכנסת.

בדוח ביקורת של מבקרת הכנסת מינואר 2007 הומלץ למנות גורם שיטפל בקבילות אנשי משמר הכנסת, לקבוע נוהל להגשת תלונות וקבילות של אנשי המשמר ולטיפול בהן. מאז ניתנה ההמלצה הזו, במשך יותר משבע שנים, לא מונה גורם רשמי שכזה.

שלא כמו גופים פיקודיים אחרים - משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר - משמר הכנסת לא קבע כללים לביצוע תחקיר, ובכלל זה לא קבע מה יתוחקר, מהי מתכונת הצגתם של ממצאי התחקיר וכללים להפקת לקחים וליישומם. למשמר הכנסת אין מידע מלא ומרוכז בדבר כלל התחקירים שעשה והלקחים שהופקו מהם. בביקורת הועלו חולשות מהותיות בביצוע התחקירים במשמר הכנסת, לרבות ביצוע כמה תחקירים בה בעת בלי לאחדם.