יום השואה ולאחריו חג העצמאות חלפו. נאמרו בהם כל הדברים הנכונים, אך כרגיל - על הלקחים הכואבים עברו בשתיקה. ראש ממשלתנו, בתגובתו החריפה והבלתי מנומסת בעליל על סכנת חימושה הגרעיני של אירן, נתן דוגמה חיובית כיצד מקדמים סכנה בטרם פורענות במקום לשאת נאומים נמלצים "אחרי מות". הצרה היא, שמבעוד מועד, כשניתן עדיין למנוע את הרעה, ניבוי של זוועות עתידיות אינו מעשה פופולרי, לא כל שכן דרישה מטרידה לפעול מיד ולזעזע את השקט המזויף. מה גם, שהדורש פעולות מנע מסתכן שיאשימו אותו, כי הוא זה שהחל את מעגל האלימות. יתייגו אותו כ"קיצוני", כלומר - מי ששיקול דעתו אינו מאוזן, ומי שש להיחשב ככזה?