בג"ץ אישר את חוק המסתננים החדש

בית המשפט העליון דחה (יום ג', 11.8.15) את רוב העתירה נגד חוק המסתננים בגירסתו השלישית. בהרכב יושבים הנשיאה מרים נאור והשופטים סלים ג'ובראן, אסתר חיות, חנן מלצר, יורם דנציגר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית וצבי זילברטל.

על-פי החוק המתוקן, מסתננים יוחזקו במשמורת לכל היותר שלושה חודשים, בכפוף לכך שישתפו פעולה בהליכי הזיהוי והגירוש. החוק המקורי קבע תקופת משמורת ללא משפט בת שלוש שנים, והוא בוטל בשנת 2013. אשתקד ביטל בג"ץ גם את החוק המתוקן, שהעמיד את המשמורת על שנה. החוק המתוקן גם מכניס שינויים משמעותיים בנושא מתקן "חולות": תקופת השהות המירבית בו נקבעה ל-20 חודשים (לעומת העדר הגבלה בחוק הקודם), והשוהים חויבו להתייצב לספירה פעם אחת ביום, בין השעות 10-8 בערב (לעומת שלוש ספירות בחוק הקודם).


12 חודשי שהייה ב"חולות"


כל תשעת השופטים דחו את הטענות בעניין ההחזקה במשמורת לתקופה של עד שלושה חודשים, תוך שהם מדגישים שאם יתברר מוקדם יותר שלא ניתן להרחיק מישראל את המסתנן - יש לשחררו ממשמורת. ברוב דעות נדחו הטענות בעניין הוראות החוק שמכוחן הוקם מרכז השהייה למסתננים, למעט ההוראה שלפיה התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה היא 20 חודשים. הוראה זו בוטלה בשל חוסר מידתיות.

הכרזת הבטלות לגבי סעיף זה הושעתה לשישה חודשים, במהלכה תעמוד התקופה המירבית להחזקה במרכז השהייה על 12 חודשים. שוהים השוהים כיום במרכז השהייה 12 חודשים או יותר, ישוחררו ממנו בתוך 15 יום. אם בתום ששת החודשים לא תחוקק הכנסת הוראות חדשות בעניין זה, תפקע סמכותו של ממונה ביקורת הגבולות להוציא בכלל הוראות שהייה למסתננים, מה שימנע את החזקתם במתקן.

דעת הרוב ניתנה על-ידי נאור, ג'ובראן, חיות, דנציגר וזילברטל. פוגלמן ועמית הצטרפו לעמדת שופטי הרוב, אך סברו בדעת מיעוט כי גם הסעיף המסמיך את ממונה ביקורת הגבולות להורות על העברתו של שוהה במרכז השהייה למשמורת, אינו חוקתי. מלצר הצטרף אף הוא לעמדת שופטי הרוב, בכפוף לכך שתישקל גם חלופה מקדימה של תיחום גאוגרפי ולמעט לעניין הוראת המעבר. הנדל סבר בדעת מיעוט, כי דינה של העתירה להידחות על כל חלקיה.


המטרה ראויה והאמצעים מידתיים


נאור, שכתבה את חוות הדעת המרכזית, קבעה, כי הסמכות להחזיק מסתננים במשמורת, בכפוף לקיומם של הליכים לזיהויים או למיצוי אפיקי הרחקתם מישראל, היא חוקתית שכן המטרה ראויה והאמצעים מידתיים. כמו-כן קבעה נאור, כי למעט פרק הזמן המרבי להחזקת מסתנן במרכז השהייה, צולח פרק זה – לעיתים בקושי – את מבחני פסקת ההגבלה.

בנוגע למשך ההחזקה במשמורת קבעה נאור, כי התכלית העיקרית של החוק היא זיהויו של המסתנן והרחקתו מישראל, בעוד ההרתעה היא רק תכלית נלווית. לפיכך קבעה, שמדובר בתקופה מידתית וחוקתית, לצד זאת שכאשר יימצא שאין בהמשך מעצרו של מסתנן כדי לשרת את תכלית הזיהוי וההרחקה, לא תהיה עוד הצדקה להמשיך ולהחזיקו במשמורת. זאת, גם אם טרם חלפו שלושת החודשים מאז תחילת מעצרו.

בנוגע למרכז השהייה "חולות" אומרת נאור, כי תכליתו המרכזית היא מניעת השתקעות של מסתננים במרכזי הערים בישראל. תכלית זו נועדה להקל על הקשיים שנוצרו כתוצאה מריכוזם של מרבית המסתננים בטבוריהן של ערים מרכזיות בישראל, ואין פסול בנקיטת אמצעים המבקשים להפחית מקשיים אלה באמצעות פיזורה של אוכלוסיית המסתננים. הבעייתיות שמצאה נאור היא בתחום המידתיות של התקופה – 20 חודשים. מסקנתה התבססה על כך שאת המסתננים שבהם עוסק החוק לא ניתן לגרש מישראל ואף לא נשקפת מהם סכנה קונקרטית לביטחון המדינה או לחיי אזרחיה.


הגבלת חרות ארוכה מדי


לדברי נאור, "אף שהמסתנן נהנה לכאורה בתקופה זו ממידה גדולה יותר של חופש תנועה, הוא עדיין מחויב להעביר את מרכז חייו למרכז השהייה. במהלך חלק ניכר מהיממה הוא אינו אדון לעצמו. עליו לבלות את לילותיו וחלק מימיו במחיצתם של אחרים, תוך פגיעה בזכויותיו החוקתיות... לא אכחד: בהסדר הנוכחי טמונה תועלת מסוימת לאינטרס הציבורי... אולם, אין להשלים עם הגבלת חרות של המסתננים השוהים במרכז השהייה למשך תקופה כה ארוכה, גם אם ניצבת ביסודה תכלית ראויה".

נאור הדגישה, כי מניעת השתקעות של מסתננים במרכזי ערים, אינה מתמקדת במסתנן מסוים או בסיכון הנשקף ממנו לחברה. על-מנת להגשים את תכלית החוק, אין צורך להחזיק במרכז השהייה מסתנן מסוים דווקא, אלא די בהחזקת קבוצה של מסתננים שונים במרכז השהייה. לנוכח דברים אלה, ניתן להסתפק בתקופה מרבית קצרה משמעותית ועדיין להגשים את תכלית החוק. עוד ציינה נאור, כי במדינות אחרות פרק ההחזקה המירבי הוא חודשים ספורים. לצד זאת קבעה, כי יתר השינויים שנעשו לגבי "חולות" הופכים את עצם השהייה בו למידתית, ובין היתר ציינה את הביקורת השיפוטית האוטומטית של בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים.

נאור קבעה עוד, כי אומנם חלק מתקופות המשמורת הקבועות בחוק הן תקופות ארוכות, אולם משמדובר בתקופות מירביות – אין הכרח "לנצלן" במלואן. לנוכח חומרתו של האמצעי של העברה למשמורת, הוסיפה, יש לפרש בצמצום את העבירות המאפשרות לנקוט אמצעי זה. עוד רמזה, כי מוטב להתחיל באמצעי אכיפה אחרים הקבועים בחוק (אזהרה, נזיפה, שלילת דמי כיס ועוד), ורק לאחר מכן להעביר את המסתנן למשמורת.

את העותרים - מסתננים וארגוני זכויות אדם - ייצגו עוה"ד עודד פלר, ענת בן-דור, אסף וייצן, אסנת כהן-ליפשיץ; אלעד כהנא, רחל פרידמן ויונתן ברמן. את הכנסת ייצג עו"ד גור בליי, ואת המדינה - עוה"ד יוכי גנסין, רן רוזנברג, מוריה פרימן ונועם מולה. את הארגונים שביקשו להצטרף לדיון ייצגו עוה"ד גיא צברי, אריאל ארליך, עידן אבוהב ואבינעם כהן.