לנוכח מה שמתרחש כאן - דברים איומים ונוראים, הספינה שבה אנו שייטנו ומשייטים, יהודים וערבים אזרחי המדינה, מיטלטלת אל מול הררי גלים גבוהים, ענקיים, מבעיתים וטורפים - נשאלת השאלה: לאן מנשבת הרוח? אך זו אינה רוח. רוח-קדים, לעומת מה שקורה כאן, היא משחק ילדים, מעין ליטוף רך, מעודן ומרענן. מה שקורה כאן, זה להטוטי אש בוערת ומכלה, וזיגזגי דם הנשפך, ניגר ונשטף אל החוצות. מה שקורה כאן זה יותר מטייפון, עובר את ההוריקן ושוטף פי כמה מצונאמי. אלו הן תופעות טבע אימתניות שממשמשות, מתרחשות ובאות, ואתה נערך מולן במידת היכולת כהוגן. הן הורסות, מכסחות וחולפות. אך הן מתחלפות ברוגע, בחמימות, בשמש זורחת וידידותית לסביבה ולבני-אדם, ומותירות אותך, למרות חוסר האונים האוחז בך, עם טיפת כבוד, קורטוב יוקרה וקמצוץ שאר רוח.