הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור קיימה (יום ד', 16.12.15) דיון מהיר בנושא התקשרויות מדינה עם גורמים פרטיים, לפי הצעתה של ח"כ איילת נחמיאס-ורבין (
המחנה הציוני).
יושב-ראש הוועדה
סתיו שפיר אמרה בפתח הדיון: "התכנסנו כאן לדבר על החלטת הממשלה 1116, שהייתה אמורה להביא לידיעת הציבור פירוט מלא של התקשרות הממשלה עם גופים חיצוניים - ובעיקר לגבי מצבים שבהם הממשלה מעבירה שירותים חיוניים ובסיסיים לאזרח לידיהם של גורמים פרטיים, ומחויבת בדיווח ובפיקוח רציני על שירותים אלה. החלטת הממשלה הייתה חשובה מאוד - אבל לא מיושמת בפועל. במקום לפרסם את כל ההתקשרויות, משרדי הממשלה פרסמו רק קומץ זעום שלהן מתוך אלפים רבים. לא ייתכן שהממשלה לא תעמוד בהתחייבויות שלה עצמה. אני מבקשת ממשרד המשפטים לפרט בפנינו איך הם תכננו לאכוף את ההחלטה הזו, ואיך הנוהל החדש ישפר את המצב - שבו המשרדים פשוט מזלזלים בהחלטה שהתקבלה״.
עו"ד שלמה בילבסקי מהיחידה ממשלתית ל
חופש המידע במשרד המשפטים: "יזמנו את החלטת הממשלה מתוך הכרה שחוזים, היתרים ורשיונות שהמדינה נותנת הם מקרה קלאסי שיידוע הציבור בהם הוא האינטרס הציבורי. הרעיון היה להטיל על הממשלה חובת פרסום יזום, ולא להמתין לבקשות. מדובר בפרסום החוזה עצמו ולא רק מידע מסוים על אודותיו, וכך יוכל האזרח לראות מה נתנה הממשלה ואיזו תמורה הייתה אמורה לקבל.
"ההחלטה התקבלה בדצמבר 2013 וניתנה לה תחולה נדחית של חצי שנה. היחידה מבצעת מעקב רציף מול משרדי הממשלה, ורובם לא פרסמו. זה כנראה אתגר לא פשוט מבחינתם, שכן זה מצריך מעקב מתמיד של החשבות, הייעוץ המשפטי וכוח אדם שיעלה דברים לאתר.
משרד התחבורה פרסם למשל ארבעה הסכמים, ולא ידוע לנו למה דווקא את ארבעת אלה, אך ברור שזה אחוז מזערי מכלל ההתקשרויות".
לשאלת יו"ר הוועדה אם נבנתה התשתית הטכנולוגית שתאפשר למשרדים לבצע את ההחלטה בקלות, השיב עו"ד בילבסקי: "הקמנו אתר מרכזי ולכל משרד יש או יכולה להיות גישה, שתאפשר להם העלאת ההסכמים, כך שאין שם אתגר משמעותי. חלק מהמשרדים ממילא סורקים את החוזים - למשל משרד הרווחה. האתגר הוא כנראה כוח אדם ומודעות".
"אנחנו לא בודקים את ההסכמים, זה נועד לכך שהציבור יבדוק, ואנו פועלים כדי להביא לפרסום. איתרנו במערכת המנוף, באופן יזום, הסכמים ספציפיים שחשבנו שיש עניין לפרסמם ופנינו למשרדים בעניינם. אנו לא מקבלים תשובות מהמשרדים - מחלקם כבר שנה. יש משרדים שהשיבו שלא איתרו הסכמים שעונים לגדר ההחלטה. ההחלטה לא כללה כל סנקציה, ואין לנו פתרונות. היחידה שלנו מיצתה את כל מה שהיא יכולה לעשות".
"ההחלטה היא לא רק התקשרויות אלא גם, למשל, היתרים ורישיונות - כרייה, מים, נפט וגז. משרד האנרגיה כן העלה את הקישורים הקיימים להיתרי כרייה ורשיונות חציבה".
לשאלת שפיר מדוע למעשה נדרשת מעורבות של חשב ויועץ משפטי כאשר מדובר בחוזה שכבר נחתם, אמר עו"ד בילבסקי: "לכל משרד יש אלפי התקשרויות וצריך גורם שידע לזהות אילו הסכמים נופלים בגדר ההחלטה, ואז לייצר מו"מ מול הספק, כי ייתכן שיש לו זכות שימוע אם יש שם מידע שיש עליו סודיות. אם יש ממש בטענה, משחירים חלקים, ורק אז מפרסמים. הספק אינו זכאי לפרטיות בהקשר זה והוא לוקח את השקיפות בחשבון מראש כשהוא עושה עסקים מול הממשלה. עם זאת, יכולה בהחלט להיות למשל מידע של צנעת הפרט שבהחלט אין מקום לפרסם.
"הנוהל החדש הוא מבחינתנו התפתחות נכונה ונורמלית של חופש המידע, במובן של הסקת מסקנות נכונה והכרחית. על-פי הנוהל החדש, החל משנת 2016 יחויבו משרדי הממשלה ויחידות הסמך, לפרסם באופן יזום דוחות רבעוניים על אודות התקשרויותיהם עם גורמים חיצוניים. הדוחות יתפרסמו באתר המרכזי לחופש המידע (foi.gov.il) בקובץ אקסל, אשר יאפשר עיבוד נוסף של הנתונים. ההחלטה לייצר דוח ייעודי לנושא, התקבלה באגף החשכ"ל במשרד האוצר, לאור ההכרה בחשיבותו של מידע זה, כמו גם בצורך לפרסמו באופן סדור, שיטתי ואחיד, ללא תלות בהגשת בקשה לפי חוק חופש המידע. הדבר מתאפשר לאור השינויים במערכת הרכש הממשלתית מרכב"ה שהיא כבר ערוכה מראש לפרסום של הנתונים, מבחינת מידע וקריטריונים, ומאפשרת הפקת הדוח באופן מלא וקל".
בילבסקי הבהיר כי גם הנוהל החדש לא כולל סנקציה על אי-פרסום הדוחות.
ח"כ נחמיאס-ורבין: "אני עובדת על הדיון המהיר הזה מאז שהתוודעתי להחלטה ולאי-יישומה. די הזדעזעתי, למרות שלא באמת הופתעתי שהחלטות ממשלה לא מיושמות. אני מצפה ממשרדי הממשלה לדאוג לפרסום רטרואקטיבי של כל ההסכמים מיום פרסומה של ההחלטה".
"אני מברכת מאוד על פרסום הנוהל, גם אם פורסם רק אתמול, ואני תוהה מה היה קורה אם לא הייתי מבקשת את הדיון הדחוף הזה. אולי החשכ"ל תוכל לעקוב אחרי ביצוע הנוהל, ואף לחשוב על צעדים או סנקציות, היות שהיא צד לו. כתבה או דוח על אי-יישום, זו אולי סנקציה ציבורית, אבל בהחלט יכול להיות שהכלבים ימשיכו לנבוח והשיירה תעבור".
ח"כ
יעל גרמן (יש עתיד): "האם ניתן לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולבקש שהוא יפנה למשרדים הסוררים? כמו-כן, אמרת שאין לכם שום יכולת לעשות ביקורת, ואנחנו נעשה את הביקורת הציבורית, אבל אם משרד מסוים מתקשר עם גוף פרטי, ללא מכרז, מעבר למה שמותר, מי יכול לעשות את הביקורת הזו, עכשיו שיש פלטפורמה שאפשר לראות אותה? אנו כוועדה ננסה להגיע לאותם מכרזים והתקשרויות אשר קדמו להחלטה הזו. אותי מעניינות מאוד ההתקשרויות של משרד החינוך, עם גורמים פרטיים, והן רבות, לקניית תוכן ערכי".
יו"ר הוועדה: "אני מקבלת את ההצעה של פנייה מטעם היחידה ליועמ"ש וגם את ההצעה של ח"כ גרמן לקיום דיון בנושא. נושא כוח האדם תמיד נזרק לאוויר בנושא חופש המידע, אבל בסופו של דבר החוזים האלה נמצאים בארכיון כלשהו, ונשמרים באופן ממוחשב. אירכוב נכון ונגיש שלהם באופן ממוחשב, גם יהפוך את העבודה העתידית של המשרדים להרבה יותר קלה, מעבר לשקיפות לאזרח".
סימונה הולשטיין מהסדנא לידע ציבורי הציגה בוועדה מצגת סקירה על מצב יישום ההחלטה ומיקומה של ישראל ביחס לעולם בנושא: " בעולם, 15% מהתל"ג הולכים לרכש וכולם מסכימים שזה התחום הכי 'פגיע'. אם ממחשבים את שלושת השלבים, לפני המכרז, במהלכו ולאחריו, אומנם ההשקעה בהתחלה קצת גבוה, אך זה חוסך בהוצאות המדינה בטווח הארוך. ישראל רביעית מהסוף לפי ה-
OECD בתהליך של פרסום מידע על הליכי המכרזים".
עופר לוי, מנהל אגף הרכש במשרד הבריאות: "אנו מפרסמים את ההתקשרויות באמצעות מערכת מנוף, ונכון לאמצע נובמבר פרסמנו 470 התקשרויות שנעשו השנה. מערכת מנוף נגישה לציבור. נעשה מאמץ להעלות יותר התקשרויות וחוזים למערכת, שהיא לא דורשת את כל החוזה עצמו, אלא פרטים מסוימים ואת תוצאות המכרז. אולי נכון לייצר קישור אוטומטי, בין מערכת מנוף, למערכת של היחידה לחופש המידע, כדי לחסוך סרבול וכפילויות.
"החלטת הממשלה היא לפרסם את החוזה כולו, ויש קושי בכך, שכן לפעמים יש חוזים עם תנאים מסחריים, ואז מתנהל דו-שיח עם הספק לגבי מה הוא מוכן לפרסם כסוד מסחרי. נושא החיסונים למשל זה שוק עולמי, ואם נפרסם את המחיר יכול להיות שבשנה הבאה הוא לא ימכור לנו, או שזה יכול לפגוע ביכולת של הממשלה לנהל משא-ומתן".
נחמיאס-ורבין: "יש לכם את אפשרות ההשחרה, כך שלטעון שפרסום של כל החוזה יביא לפגיעה זה פשוט לא נכון". שפיר: "הממשלה היא הגוף שהכי משתלם לעשות מולו עסקים וקשה לי להאמין שספק יסרב לסחור מולה. פרסום החוזה המלא הוא הכלל ותמיד צריך לאפשר להיות החרגות מסוימות, אבל רק בנסיבות מיוחדות".
עו"ד יאיר אריאלי מהלשכה המשפטית במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים: "המשרד שלנו מיישם את החלטת הממשלה ומפרסמים באתר המשרד עשרות רישיונות וזיכיונות שניתנו החל מהמועד הקובע. בתחום הגז והנפט זה רישיון אחד ובתחום הכרייה והחציבה עשרות בודדות, כאשר שדה בריר, עליו שאלתן, ניתן לפני המועד הקובע. במקרים מסוימים יש צורך לפנות לגוף הפרטי, ולברר אילו פרטים מסחריים הוא סבור שיש לחסות - למשל תוכניות עבודה של חציבה או כרייה שיש בהם סוד מסחרי".
עו"ד ליהיא שטרן-פיליפסון מהלשכה המשפטית במשרד הרווחה והשירותים החברתיים: "אנו עדיין לא מיישמים את החלטת הממשלה. היו לנו כ-1,200 התקשרויות ב-2014, ונכון לאתמול היו לנו ב-2015 מעל 1,500. הוקם אצלנו צוות של הלשכה המשפטית, החשבות והממונה על חח"מ, ואני מקווה שעד סוף השנה נצליח לענות על הדרישות".
יונתן פינצ'ב, מרכז נושאי משפט וטכנולוגיה במשרד החינוך: "אין לי נתונים של מספרי ההתקשרויות. אנו עוסקים בפן הטכנולוגי של איסוף הדברים ופרסומים. אנו הוצאנו בשבוע שעבר מכתב לכל מנהלי היחידות, לחשבות המשרד ולקניינים והקצבנו להם 14 יום להעביר את המידע אלינו, על-מנת שנפרסם את כל ההתקשרויות עם כל הגופים החיצוניים, לאחר בדיקת החומר, לרבות פרטיות וסודות מסחריים".
יו"ר הוועדה שפיר, סיכמה את הדיון ואמרה: "לאור הערות חלק מהמשרדים על פרשנותם לאילו התקשרויות נכללות בגדר ההחלטה, ברור כי יש צורך להרחיב את ההגדרה. אין ספק שנצטרך לקיים דיון המשך בנושא עם המספרים המדויקים, כי מלבד משרד הרווחה, איש לא הגיע עם הנתונים. אנו רוצים לקבל את המספרים מכל המשרדים, וכן פירוט של פטורים ממכרז, בדגש על שירותי יעוץ כמו לובי או יעוץ משפטי, גם אם הם לא כלולים בהחלטת הממשלה, שכן בנוהל החדש הם כן כלולים.
"אני מברכת את משרד המשפטים על העבודה שהם מבצעים בנושא, ומבקשת שתפנו ליועץ המשפטי לממשלה, על-מנת שהוא ידרוש תשובות מאותם משרדים שמסרבים לענות לכם. אנא תשלחו גם פרסום תקופתי של המשרדים והגופים שאינם מקיימים את ההחלטה.
"אני פונה למשרדי הממשלה השונים - טיעון בעיית כוח האדם לגבי מימוש חופש המידע לא יעבוד עוד. אם יש בעיות תקנון או טכניות, תפנו אלינו, כי אנו רוצים להכיר את העניין, ויתרה מכך, להביא לפתרונו. ברור שיש פה מעבר שצריך להתרגל אליו ואנו כאן כדי לסייע לכך שזה היה חלק. הביאו את זה לשולחן הוועדה ונפתור את זה, לטובת כולנו".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
