חברת איילה נסיעות ותיירות, הבעלים והמנכ"ל מיקי אזולאי ומנהל המחלקה הגאוגרפית אלי מאלי ישלמו לתמר שרוני 20,000 שקל בשל רשלנות בהוצאת ויזה עבורה לכניסה למצרים. שופט בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, ארז נוריאלי, קבע, כי החברה ובכיריה אחראים לכך ששרוני הגיעה למצרים ללא ויזה בתוקף, נעצרה ל-24 שעות והפסידה יומיים מן הטיול המאורגן אליו נרשמה.

בדיון התברר, כי איילה ביצעה רק בדיקה מדגמית לדרכונים של המשתתפים בטיול ששלחה לשגרירות מצרים לשם קבלת הוויזות, לא בדקה את דרכונה של שרוני וכך סברה התובעת שבידיה ויזה תקפה. שרוני עצמה חששה שאין לה ויזה, אך מאלי - שהדריך את הטיול - הרגיע אותה באומרו שיש לה "מספר אדום" המהווה ויזה לכל דבר. התנהלותם של איילה ומנהליה הייתה רשלנית ובלתי ראויה, קובע נוריאלי; התנהגותו של מאלי הייתה קלוקלת.

עוד עומד נוריאלי על הגרסאות הסותרות של הנתבעים ועל התנהגותם הדיונית הפגומה, שבאה לידי ביטוי בנסיונם לתקן את כתב ההגנה ולהשמיט ממנו עובדות רלוונטיות. לצד זאת מצא, כי אין מקום להעניק לשרוני את מלוא הפיצוי שתבעה - 33,500 שקל - וזאת משום שהטיפול בה לאחר מעצרה היה יעיל ומהיר.

שופט בית המשפט לתביעות קטנות בעכו, משה אלתר, דחה את תביעתו של פואד חמדאן נגד המשרד לביטחון פנים, שהוגשה בטענה לנזק שגרמו שוטרים בעת חיפוש בדירתו בכפר ראמה. אלתר קבע, כי חמדאן לא הוכיח שהשוטרים הם שהפילו את הכיור כפי שטען; בנו וכלתו חתמו על אישור לפיו לא נגרם כל נזק במהלך החיפוש, והם לא הובאו לעדות למרות שנכחו במקום; לא הוגשה חוות דעת המפרטת את הנזקים; ועדותו של השוטר שביצע את החיפוש הייתה אמינה.

סכסוך בין שכנים בקריית חיים על התקנת אינטרקום בדלת הכניסה לבית הגיעה למפתנה של שופטת בית משפט השלום בקריות, אל-ואז זערורה עבד אל-חלים. היא דחתה את טענת נציגות הבית המשותף, לפיה יעקב קורן גרם נזק לאינטרקום כאשר חיבר אליה מצלמה עבור הוריו המתגוררים בדירת הפנטהאוז בבניין. עבד אל-חלים נוזפת בקורן, אשר הסיר על דעת עצמו את המנעול מדלת הכניסה, אף אומרת שיתר השכנים לא הוכיחו שמעשה זה גרם נזק לדלת. היא חייבה את קורן לשלם 150 שקל בשל תיקון הדלת והוצאות בסך 500 שקל.

סטיב גנטוס הגיש תביעה כוזבת נגד חברת הביטוח מגדל, בניסיון לקבל פיצוי על תאונה לרכב שכלל לא היה בבעלותו - קבעה רשמת בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, גילה ספרא-ברנע. גנטוס טען שהרכב היה בבעלותו ושימש את גיסתו, ענבל כהן, אך ספרא-ברנע אומרת שהיה זה שקר. הרכב היה בבעלותה של כהן, והרישום שלו ושל הביטוח על שמו של גנטוס היה רק "לנוחות בני המשפחה המעורבים, שטעמיה עדיין לא הובררו". עדותו של גנטוס עצמו חשפה את הכזב, וכך גם עדותו של גיסו - ולעומת זאת, לא הובאו עדים שיכלו לאמת את גרסתו. גנטוס חויב בתשלום הוצאות בסך 500 שקל.

שמעון כלפון לא אפשר לחברת נ.רימונים לתקן דלתות שהתקינה בביתו, וזאת למרות פשרה שהתקבלה בהסכמתו בתביעה שהגיש. כתוצאה מכך בוטל פסק הדין ודרישתו של כלפון לבטל את העסקה ולקבל את כספו נדונה בפני רשמת בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון, עידית כלפה. היא קבעה, כי כלפון נושא באחריות לכך שפסק הדין לא בוצע, ולכן גם כעת אליו לאפשר את התיקון ואין הוא יכול לבטל את העסקה. אם לא יאפשר זאת - תידחה תביעתו.

חנות התכשיטים הירושלמית פור-טיים אינה נושאת באחריות לנפילת יהלום מטבעת האירוסין שרכש אפרים לוי - קבע רשם בית המשפט לתביעות קטנות בעיר, בנימין בן-סימון. הוא העדיף את גרסתה של החנות, לפיה היהלום נפל לאחר שהטבעת נתפסה בחפץ כלשהו והתופסן נפתח. עוד אומר בן-סימון, כי לוי לא קיבל מהחנות תעודת אחריות אלא רק תעודת הערכה לגבי שווי היהלומים - כפי שנאמר בה במפורש. לוי חויב בתשלום הוצאות בסך 1,500 שקל.

חברת אבן קיסר תפצה את יצחק בן-ארוש ב-6,900 שקל על סדקים שהתגלו בשיש למטבח שרכש ממנה בשנת 1995, שכן כתב האחריות שנתנה לו היה בלתי מוגבל בזמן וללא התניות כלשהן. רשמת בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, גילה ספרא-ברנע, קיבלה חלקית את תביעתו של בן-ארוש לאחר שקבעה, כי היה עליו להסכים לקבל מקיסר את השיש החילופי שהציעה לו, וכי לא הוכיח שהחלפת השיש גרמה לנזקים גם לארונות המטבח.

חברת הביטוח איילון תפצה את משה אמויאל ב-4,600 שקל בשל גניבת חפצים מהדירה בה התאכסן בעת ביקור בעיר אומן. שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש, דרורה בית-אור, קיבלה רבע מתביעתו של אמויאל. מצד אחד דחתה בית-אור את טענתה של איילון, לפיה מדובר בניסיון להוציא ממנה כספים במרמה. מצד שני, אמויאל לא הוכיח שהיו ברשותו שעון קרטייה יקר ערך ומכשיר פלאפון, ולא הוכיח את שוויים המדויק של רוב החפצים שבית-אור האמינה לו שנגנבו ממנו. איילון גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 500 שקל.

אגד תעבורה תשלם 9,100 שקל לדוד ורותם יצחקי, לאחר שנהג שלה פגע ברכבם ליד הסינמה סיטי בירושלים. רשמת בית המשפט לתביעות קטנות בעיר, אפרת רחלי מאירי-מרקוביץ, ניתחה את נסיבות התאונה ואת תנאי השטח והגיעה למסקנה, כי האחריות לתאונה רובצת על שכמו של נהג האוטובוס. אומנם המצב היה קשה לתנועה ושדה הראייה שלו היה מוגבל, אך בני הזוג הוכיחו במידה מספקת של הסתברות שהצדק איתם. מאירי-מרקוביץ גם קיבלה במלואה את הערכת הנזק שהגישו יצחקי, שכן אגד תעבורה הסתפקה בטענה שהסכום מוגזם אך לא הפריכה אותו.