היום לפני 84 שנה, בוצעה שריפת הספרים ההמונית בכיכר האופרה בברלין. בגרמניה הנאצית אורגנו שריפות רבות של ספרים שלא תאמו את האידאולוגיה הנאצית. הנאצים השמידו בשריפה ובשיטות אחרות (כמו גריסה) ספרות שנכתבה בידי יהודים, ספרות קומוניסטים וספרות של אידאולוגיות "סוטות" אחרות כמו הבונים החופשיים.
השמדה זו התרחשה בגרמניה עצמה, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה גם בארצות השונות שנכבשו על ידיה. במהלך המלחמה הושמדו גם אוספי ספרים בארצות הכבושות ללא קשר לתוכנם, אם כתוצאת לוואי של הקרבות ואם במטרה מכוונת להשמיד את תרבות הארצות הכבושות. מנגד, היו גופים שפעלו לשימור אוספים אלו ולא הייתה מדיניות אחידה וברורה בנושא זה. ב-6 באפריל 1933 הפיץ משרד התקשורת והתעמולה של אגודת הסטודנטים הגרמנית (אנ') רשימה של ספרים "המאיימים על הרוח הגרמנית", אותם לטענתה יש להשמיד באש, כדי לטהר את הספריות בגרמניה.
רשימת הספרים הופצה ברדיו הגרמני והודפסה בעיתונות. במהלך ליל ה-10 במאי 1933, בהוראתו של גבלס, שרפו סטודנטים ופרופסורים, בליווי מוזיקלי של מקהלות אס-אס ואס-אה, למעלה מ-20 אלף ספרים שנבזזו מספריות סמוכות ואוספים פרטיים רבים; הספרים שנשרפו נכתבו על-ידי כ-200 סופרים, אנשי מדע, פילוסופים, אנשי אמנות ועיתונאים, כשני שלישים מהם יהודים, והשאר קומוניסטים, ליברלים ומתנגדי השלטון. בין יתר הספרים אשר נשרפו היו עבודות של ולתר רתנאו, תומאס מאן, היינריך היינה, קרל מרקס,זיגמונד פרויד, אריך קסטנר, אריך מריה רמרק, שטפן צווייג, יעקב וסרמן, אנדרה ז'יד ועוד. שריפת ספרים פומבית זו גררה גל של שריפות ספרים ע"י סטודנטים ברחבי גרמניה. ספרים של הבונים החופשיים נשרפו גם הם, משום שגבלס האשים אותם בפריצות מינית, בפולחן השטן ובמגע עם שדים; בנוסף הוא טען שהבונים הם עושי דברם של אנשי היהדות העולמית, על כן יש להתייחס לספריהם כמו ספרים יהודים או קומוניסטים.