חברת נייר חדרה תובעת 34.2 מיליון שקל בטענה לנזקים שנגרמו לה בשל הצפת נחל חדרה בינואר 2013. התביעה הוגשה (17.9.17) נגד רשות ניקוז הנחלים השרון, משרד החקלאות, הוועדה המקומית חדרה, חברת הראל שביטחה אותה והוועדה המחוזית חיפה.
על-פי התביעה, הנזקים נגרמו למפעל של חברת-הבת דאז חדרה ניירות כתיבה והדפסה. נייר חדרה קיבלה פיצוי של 29 מיליון שקל מחברת הביטוח האוסטרית VIG. זו הגישה תביעת שיבוב נגד הנתבעות הנוכחיות, אך תביעתה נדחתה על הסף בשל העדר סמכות. עם זאת נקבע, כי המפעל רשאי להגיש את התביעה נגד הנתבעות על מלוא סכום תגמולי הביטוח שקיבל ולהעביר את יתרת הסכום ל-VIG.
עתה טוענת חברת נייר חדרה, כי לאחר שפעילות מפעל חדרה ניירות הדפסה מוזגה לתוכה, היא רשאית להגיש את התביעה בגין הנזקים ששולמו לה על-ידי המבטחת הזרה, ועם קבלת הפיצוי - להעבירו ל-VIG. בנוסף לכך היא תובעת את סכום ההשתתפות העצמית בו נשאה, וגם נזקים שנגרמו למפעל ואשר לא היו מכוסים במסגרת הפוליסה. טרם הוגשו כתבי הגנה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
