העורך הראשי של היומון הלובי, "אל-זחף אל-אח'דר", ד"ר עבד אל-קאדר אל-חדירי, פוטר מתפקידו לאחר שפרסם מאמר בו הוא קורא לקדאפי להפוך ממנהיג המהפכה לנשיא מדינה.
במאמרו, קבע ד"ר אל-חדירי כי זמנה של "המהפכה" הלובית עבר והגיעה העת להקים מדינה. המאמר תורגם על-ידי מכון ממר"י [
www.memri.org.il].
"...בשנות הששים, היה העולם מצוי במהפכה נגד האימפריאליזם, נגד העושק החברתי ונגד האפליה הגזעית. העמים שאפו לעצמאות ולהגדרה עצמית ולוב היתה חייבת, בתנאים בינלאומיים ומקומיים אלה, להפוך ממדינה חלשה שאיש לא שמע עליה למהפכה שהכל מתגאים בה.
חייב היה להופיע אביר שישנה את המצב ויעשה מהפכה. האביר הזה, הרכוב על סוסו הירוק, חייב היה להצית אש במדינה המתפוררת ולהפוך אותה למהפכה המפחידה את האויבים ומשמחת את הידידים, [מדינה] שהקרניים שהיא מפיצה מגיעים עד ניקרגואה, אירן, ואפילו דרום אפריקה...
המהפכה מילאה את תפקידה ונוצר הכרח לארגן מחדש את הקלפים ואת המשימות. מן ההכרח לשנות את כללי המשחק!! יש לשנות אותם כך שיתאימו לתמורות בעולם ובמציאות... הגיעה העת שהאביר הלוחם שהנהיג את המהפכה ירד מסוסו ויתחיל לבנות את המדינה...
...לאחר שהמהפכה הצליחה ליצור את השוויון והציבה את כולם בשורה אחת. הגיעה העת לפתוח את התחרות. היינו נאמנים למדינה לחלוטין. גייסנו את כל הכסף, האנשים, והאנרגיות שהיו ברשותנו למען העקרונות שלה וכדי להפיץ את רעיונותיה בחו"ל. ... העדפנו את המהפכה על פני צרכי החיים. העדפנו להקצות את משאבינו, את מאמצינו, ואת כל זמננו למען המהפכה.
הגיע המצב לידי כך שלא הקדשנו את תשומת הלב הדרושה לאוניברסיטאות שלנו, למכונים שלנו, למרכזי ההכשרה שלנו, לבתי החולים שלנו, ואפילו לבתי הכלא שלנו. השירותים המקדמים את האזרח - שנטען שגם הוא הוקרב למען המהפכה ומטרותיה - התמוטטו. טיפול רפואי אנו מקבלים בחו"ל, במדינות שמשאביהן המדעיים והחומריים פחותים מאלה שלנו. את החיטה שלנו טוחנים בחו"ל. את העגבניות שאנו צורכים אורזים בחו"ל. את השמן מייבאים לנו מחו"ל. אפילו בגדינו התחתונים מגיעים אלינו מעבר לים!!
כאשר הקמנו חברות לאומיות ומפעלים, היתה המהפכה תמיד בראש מעיינינו. את ניהול החברות האלה שמנו בידי המהפכנים, שהתמקדו במהפכה ולא בניהול או בייצור. רבים מהמפעלים האלה לא הצליחו למלא את משימותיהם והפכו לשטף דם של הכלכלה הלאומית...
הגיע העת [להקים] מדינה. אין זה דבר של מה בכך. העת הגיעה לאחר שהשגנו הישגים רבים עבור העולם על חשבון עמנו ועל חשבון הפיתוח הלאומי שלנו. לכן, הגיעה העת להקים מדינה.
הגיעה העת שהלוחם [הכוונה לקד'אפי] ינוח, ימשיך במסע, ויקים מדינה. למדינה הזו יהיו מוסדות ולמוסדות האלה יהיו חוקים ותקנונים שהבסיס שלהם הוא השוויון בין הכל, ללא עשוקים...
המהפכה מלאה את תפקידה כמהפכה ייחודית ולוב הפכה למגדלור שימשיך להאיר לאחרים את הדרך אל עבר עידן ההמונים ומופת למי שמעוניין ללכת בדרכו [של קד'אפי]. בלוב עצמה, הצליחה המהפכה להציב את הכל בשורה אחת לקראת שלב הפריצה ולקראת המדינה שהגיעה זמנה...
אמנם כן, הגיעה העת שהאביר הלוחם [קד'אפי] ינוח מעט, יסדר את נשימתו, יבנה מחדש את ביתו וימשיך הלאה. הגיעה זמנה של מדינה שיש לה חיילים, פקידים, צבא סדיר, עם השווה בפני החוק, ומנהלים נאמנים ובעלי יכולות שניתן יהיה להסתמך עליהם ועל הידע שלהם...
ימי המהפכה היו ג'יהאד קטן וכעת הגיע זמנו של הג'יהאד הגדול - בניית מדינה, מדינה שתהיה טובה יותר מכל המדינות ותהווה מדינה לדוגמא, כפי שהיתה מהפיכה למופת לעולם... מדינה שתהיה לה ממשלה פופולרית ונשיא יוצא דופן מכל הנשיאים ומי כבר יכול להיות נשיא המדינה הלובית?!
כפי שקראנו לו בתקופת המהפכה 'מנהיג המהפכה', יהיה מעמר קד'אפי בתקופת המדינה 'נשיא המדינה' הלובית. ברוך הבא אדוני נשיא המדינה הלובית. ברוכה הבאה המדינה שנשיאה ומנהיגה הוא מעמר קד'אפי....".
