הפרוטוקולים של דיוני הממשלה על משבר הקורונה לא ייחשפו - קובע (7.9.22) שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית. הוא קובע, כי הבקשות לחשוף את הפרוטוקולים תוקפות חזיתית את הפרקטיקה הנהוגה מזה עשרות שנים של סודיות הפרוטוקולים ואין מקום לשנות אותה. פסק הדין ניתן בידי ההרכב הבכיר ביותר של בית המשפט העליון - הנ
שיאה
אסתר חיות, המשנה לנשיאה
עוזי פוגלמן ועמית (שכתב את פסק הדין העיקרי).
עמית דחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
אלי אברבנאל) שלא להורות על חשיפת הפרוטוקולים מכוח חוק
חופש המידע, כמו גם עתירה לבג"ץ באותו נושא. הוא קבע, כי הסודיות הקבועה בתקנון הממשלה שואבת את סמכותה מחוק יסוד הממשלה, ומהווה דין האוסר על גילוי המידע גם על-פי חוק חופש המידע. הוא מציין, כי מדובר בהחלטה רוחבית על סודיות הפרוטוקולים בכללותם, ולא רק בנוגע לקורונה.
חוק יסוד הממשלה קובע, כי הדיונים וההחלטות של הממשלה ושל ועדות השרים בעניינים מסוימים הם סודיים וגילוים ופרסומם אסור. בנוסף לענייני חוץ וביטחון, הממשלה רשאית לקבוע סוג עניינים שיהיו סודיים ולהכריז עליו בצו. כוונתו של המחוקק הייתה "לאפשר לממשלה לקבוע את סודיותם של עניינים-תוכניים שהם נושאים במהותם, כשעצם קיום הדיון בנושאים אלה וההחלטות שהתקבלו בנושאים אלה הם סודיים".
משבר הקורונה מוכיח שהסודיות חיונית
עמית קובע: "ההתייחסות המובחנת לתמלילי ישיבות הממשלה וההגבלות על חשיפתם לעיני הציבור הרחב הם הפרקטיקה הנוהגת מאז קום המדינה, והוראות אלה נקבעו עוד בתקנון לעבודת הממשלה שקדם לחקיקת חוק יסוד הממשלה. לצד המגמה של חשיפת מידע לציבור שהביאה עימה חקיקת חוק חופש המידע, סודיותם של התמלילים והגבלת העיון בהם נקבעו לאורך השנים בהוראות התקנון, ואין בהוראות בעניין סיווג התמלילים כדי להגיע למסקנה אחרת".
לדברי עמית, "הקביעה בדבר סודיות תמלילי ישיבות הממשלה נועדה לאפשר למשתתפים בהן להתבטא באופן חופשי ולהפחית השפעות חיצוניות, וזאת לשם שמירת האפקטיביות של הליך קבלת ההחלטות בממשלה ומניעת 'אפקט מצנן'". הוא גם מתייחס לתכלית זו בצורה נקודתית בנוגע לקורונה: "איננו צריכים להרחיק את עדותנו על חשיבות ההגנה על השיח הפנימי והדיון החופשי מלחצים, ונושא העתירה דנן אך יוכיח. דרכי ההתמודדות עם נגיף הקורונה וההתייחסות למגפה היו מושא למחלוקות גם בין אנשי המקצוע ועוררו רגשות עזים בקרב חלקים מהציבור.
"הגיעו הדברים לידי כך, שנבחרי ציבור ועובדי ציבור ספגו לחצים, איומים, השמצות ברשתות החברתיות, ואף נערכו הפגנות ליד בתיהם (עניין מוזר ובעייתי כשלעצמו, באשר הפסיקה הבהירה שוב ושוב כי יש להבחין בין מעון רשמי לבית פרטי. נושא זה חורג מענייננו ולא אאריך). אינטרס הציבור הוא שיתאפשר לנבחרי הציבור ולעובדי הציבור לקיים דיונים חופשיים וכנים ולקיים דיאלוג פתוח ומקצועי, נקי מפופוליזים ומלחצים חיצוניים, ללא חשש שיהיו נתונים למתקפות כאלה
ואחרות בשל דברים שייאמרו על ידם".
חשש ודאי לפגיעה באיכות הדיונים
עמית מוסיף: "את זכות הציבור לדעת ועקרון השקיפות יש לבחון על-רקע ההסדרים הנוגעים לחשיפת חומר מישיבות הממשלה כמכלול, ובחינת הדברים בכללותם ממחישה כי ניתן לעקרונות אלה ביטוי ראוי בתקנון. הסודיות ביחס לדיוני הממשלה אינה גורפת כלל וכלל, וניתן מענה הולם לאינטרס הציבורי שבקבלת מידע על ישיבותיה. ההסדר בישראל בנושא זה אינו חריג ביחס למדינות אחרות בעולם, שמא אף ליברלי ו'שקוף' יותר.
"לא נפל פגם בהחלטת המשיבים שלא להיעתר לבקשת העותרים למסור לידם את תמלילי ישיבות הממשלה וּועדות השרים העוסקות בניהול משבר הקורונה. לא הוצג ולו תקדים אחד לחשיפת תמלילי ישיבות הממשלה במלואם ופרסומם לציבור הרחב, ויש טעם בטענה כי התרת פרסום תמלילים באופן רוחבי בהתייחס לנושא מסוים כגון משבר הקורונה, חותרת תחת הכלל בדבר סודיות התמלילים. ההחלטה שלא לפרסם את כלל תמלילי הישיבות הנוגעות למשבר הקורונה עומדת במבחן הסבירות בהתחשב בסודיותם ובמכלול נסיבות העניין, ומנגד, לנוכח המידע הרב הנגיש לציבור בנושא זה לרבות החלטות הממשלה וחומרי רקע שהוצגו לממשלה בישיבותיה".
חיות מוסיפה, כי קבלת העתירה משמעותה "שתמלילי ישיבות הממשלה וועדות השרים יהיו חשופים כולם לעיני הציבור, צפויה לשנות במידה ניכרת את אופן התנהלות הישיבות ועלולה להוביל במידה רבה של ודאות לפגיעה ממשית באיכות הדיונים שמקיימת הממשלה בעניינים הרי גורל ובאפשרות לקיים שיח פתוח ונקי מרעשי רקע ולחצים חיצוניים".
הערעור והעתירה הוגשו בידי התנועה לחופש המידע, חברת שומרים, הוצאת הארץ, תאגיד השידור כאן, כלכליסט, גלובס, עוה"ד שחר בן-מאיר ו
יצחק אבירם והעיתונאית נועה לנדאו, חן מענית, שאול אמסטרדמסקי, תומר גנון וטל שניידר. הם יוצגו בידי עוה"ד יערה וינקלר-שליט, רחלי אדרי,
טל ליבליך, רעות פיינדריך ואוריין אשכולי-יהלום. את המדינה ייצגו עוה"ד אבי מיליקובסקי ו
שי כהן.