לפי דוח של מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת שנכתב לקראת הדיון: כיום, למשרד הרווחה אין תפקיד מובנה בבדיקת בקשות לרישיון נשק המוגשות לאגף לרישוי כלי ירייה, אלא תפקידיו נוגעים למי שכבר מחזיק בנשק. בתוך כך חלה על גורמי הרווחה חובה לדווח לאגף רישוי כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי על מי שמחזיק בכלי ירייה, ולדעת גורמי הרווחה יש בכך משום סכנה לאותו אדם או לציבור. עד לשנה האחרונה הועברו לממונה על הערכת המסוכנות דיווחים מעטים בלבד בדבר מסוכנות מטופלים המחזיקים נשק: 2-4 מקרים בשנה מאז 2018. מתחילת שנת 2023, וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, קיבל הממונה על הערכת מסוכנות במשרד הרווחה 25 פניות מעובדים סוציאליים המעלות חשש לסיכון שעשוי להישקף ממחזיקי נשק, ולראשונה גם ממי שאין ברשותם נשק אך הגישו בקשה להוצאת רישיון כלי ירייה.
לפי הנתונים שמסר המשרד לביטחון לאומי במהלך דיון הוועדה, נכון לתאריך 08.12.23, התקבלו 265 אלף בקשות להוצאת רישיון לנשק. 33 אלף בקשות אושרו, 20 אלף בקשות נדחו וניתנו 53 אלף אישורים מותנים. מתוך הבקשות שנדחו, כ-8,500 נדחו בעקבות קביעת המשטרה כי המבקש מסוכן פלילית, 2,129 בקשות נדחו בגלל חוסר כשירות רפואי ו-57 בקשות נדחו בגלל צווי בתי משפט. בנוסף, 28 אלף בקשות נדחו מכיוון שהן לא עמדו בתבחינים הכלליים.
ח"כ
צביקה פוגל, יו"ר הוועדה לביטחון לאומי: "אנחנו עדיין נמצאים במצב של מלחמה בגזרות השונות ברחבי הארץ ובמאפיינים השונים. מדינת ישראל כולה היא חזית, אזרחי ישראל מרגישים צורך להגן על עצמם ועל משפחותיהם ולכן אנחנו רואים את מספר הבקשות העצום לקבלת רישיון לנשק. אנחנו נקיים על כך דיון מעקב נוסף ונעבוד על הקמת צוות בין משרדי לטובת ייעול כל התהליך וכן חשוב לדבר על הנושא של מתמודדי נפש. נעשית עבודה מדויקת בקרב המשטרה ואגף לרישוי כלי ירייה לגבי הוצאת רישיון כלי נשק. המשרד לביטחון לאומי עושה כל מה שצריך כדי לקדם את שיתוף הפעולה עם המשרדים השונים. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הנושא".
ח"כ
מירב בן ארי (יש עתיד): "קיים חשש גדול מאוד שהמספר הגדול של נשק בקרב אזרחי ישראל יתפוצץ לנו בפנים. צריך לוודא שאנחנו מסייעים למשפחות שמוכרות בקרב גורמי הרווחה. יש חשש גדול מאוד שיהיו איומים ורציחות חלילה בתוך המשפחה ביום שתיגמר המלחמה. מאז פרוץ המלחמה חל זינוק חד במספר בקשות לרישיון נשק פרטי. כ-250 אלף בקשות חדשות הוגשו מאז ה- 7.10.23 ורק ארבע מהן נדחו בשל חוות דעת כי נשקפת סכנה ממבקש הרישיון. משרד הרווחה יוזם בדיקות אלו כאשר מתעורר חשד למסוכנות, אך הגוף שאמון על הערכת מסוכנות הוא המשרד לביטחון לאומי. מתחילת המלחמה נעשו רק 18 בדיקות מסוג זה, דבר שאינו משקף את המציאות בשטח. משרד הרווחה שאינו שותף להליך מתן הרישיון מזהיר כי ההקלות בתנאי הסף לקבלת רשיון נשק עלול לסכן נשים וילדים. בעיקר, נשים שכבר נמצאות בזוגיות אלימה".
אליעזר רוזנבאום, משנה למנכ"ל המשרד לביטחון לאומי: "הורחבו התבחינים לגבי הוצאת רישיונות לנשק. התהליך להוצאת רישיון נשק פרטי הוא תהליך ארוך ויסודי שנבחן אצל כל מבקש היתר לנשק. כל מבקש רישיון נבדק ע"י משטרת ישראל וע"י משרד הבריאות. כרגע מחכים כ-170 אלף אנשים שיאשרו להם את הבקשה. צריך לרענן את נוהל הטיוב כדי שממשקי העבודה בין המשרדים יהיו טובים יותר. אנחנו ביקשנו בשנים האחרונות להקים ממשקים מקוונים יחד עם משרד הרווחה. ממשק שכזה ככל שיוקם צריך לכלול המלצה של משרד הרווחה למנוע מאדם מסוים לקבל נשק".
סאיד טלי ממשרד הרווחה והביטחון החברתי: "מאז פרצה המלחמה אנחנו נמצאים במציאות חדשה לגבי חלוקת רישיונות של נשק. נשק שנמצא בידיים של גברים מסוכנים שמוכרים לגורמי הרווחה מקטין את תחושת הביטחון של המשפחה ושל האזרחים. קיבלנו הרבה דיווחים על חשש מפני הוצאת רישיונות של גברים שיכולים להוות סכנה, בחלק מהמקרים אותם גברים שקיבלנו עליהם פנייה בכלל לא הגישו בקשה להוצאת רישיון. אם קיבלנו דיווח על גבר שכבר יש בידו רישיון לנשק אנחנו צריכים להזמין אותו להערכת מסוכנות. אם במהלך הדרך אחד מגורמי הטיפול מדווח על חשש מסוים, אנחנו מקבלים את הדיווח עליו ועורכים את הבדיקות המתאימות. אנחנו מבקשים להסדיר את המעורבות שלנו בתהליכים של הגשת הבקשה לרישיון לנשיאת נשק. צריך לבחון את הגישה שלנו למאגר רישיונות הנשק. בכל מקרה רווחתי שמעורב בו עובד או עובדת סוציאלי אחת מהשאלות הראשונות שהוא שואל זה על הימצאות של כלי נשק בקרב המשפחה כדי לדעת לעשות את הערכת המסוכנות הטובה והיעילה ביותר. ברגע שיש הערכת מסוכנות בינונית או גבוה זה מופנה לכל הגורמים הרלוונטיים".
אושרה פרידמן מהרשות לקידום מעמד האישה: "אנחנו לא מצליחים לטפל בשגרה במגוון האלימות כלפי נשים, כל שכן בזמן חירום שאז מספר מקרי האלימות רק עולה. צריך ליצור מנגנוני פיקוח ובקרה על האנשים שנושאים נשק. אנחנו יודעים שברחבי העולם יש מדיניות של חלוקת כלי נשק ויש מדיניות מקבילה של איסוף נשקים. צריך להנגיש את המידע לגבי נשיאת נשק בצורה בהירה יותר בדגש על האוכלוסיות המוחלשות".
צפנת נורדמן, מנכ"ל פורום חרות ו
כבוד האדם בישראל: "יש יותר נשים שמאוימות מפני מחבלים וטרור מאשר נשים שמאוימות מפני אלימות בתוך המשפחה. אני מרגישה יותר ביטחון כאשר בעלי נושא נשק, וכאשר הוא גויס למילואים אני רצתי להוציא רישיון לנשק בעצמי. יש אינטרס לאומי שיהיה כמה שיותר נשקים להגנה ברחובות ולאפשר לנשים להחזיק נשק בעצמן".
ח"כ
משה סעדה (הליכוד): "נשק משרה תחושת ביטחון בקרב האזרחים. צריך להיזהר בשלב מתן ההיתר של חלוקת רישיונות הנשק. צריך להסדיר שאם מבקש הרישיון הוא מוכר בקרב גורמי הרווחה הוא לא יכול להיות מאושר. צריך להגדיר את התנאים לקבלת נשק".
ח"כ
עופר כסיף (
חד"ש-תע"ל): "אני באופן עקרוני נגד חלוקת נשק לאזרחי ישראל מכיוון שאני רואה בכך הפרת חוזה בסיסי בין מדינת ישראל לאזרחיה. חלוקת נשק מוגברת תסכן בעיקר את הנשים שיכולות להיות מאוימות ביתר קלות".
ח"כ יצחק קרוייזר (עוצמה יהודית): "צריך מצד אחד להגביר את תחושת הביטחון בקרב אזרחי ישראל ומצד שני לוודא שהנשק מגיע לידיים הנכונות ולא מסכן חלילה קהלים שלמים בישראל".
ח"כ
שרון ניר (
ישראל ביתנו): "השיקולים של היתרים לנשק צריכים להיות מקצועיים בלבד. חימוש של אזחרי ישראל הוא צורך חיוני שמאפשר לאזרחים להתגונן בשעת סכנה. יש צורך לחדד את כל הסעיפים שמאפשרים לאזרחים לשאת נשק בשיתוף משרד הרווחה".
ח"כ
שמחה רוטמן (הציונות הדתית): "כלי נשק לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים. אסור להפוך את מקרי הקיצון החריגים לנקודה המרכזית. לפני שפרצה המלחמה באוקטובר, מדינת ישראל צמצמה את כמות הנשקים בקרב כיתות הכוננות מתוך חשש לגניבות. נשק שניתן לידיים של אזרחים שומרי חוק הוא מציל חיים. למדינת ישראל אין שום יכולת למנוע את הזכות הבסיסית של אזרחיה להגן על עצמם, אלא אם יש לכך סיבה חוקית".
ח"כ פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): "הדיון הזה הוא על חיים ועל מוות. כולנו רוצים ביטחון ובמקביל למנוע מהנשקים להגיע לידיים לא נכונות. אנחנו לא מתקדמים ביישום המסקנות שלנו לאורך הדרך. אנחנו דורשים שאף נשק לא יגיע לידיים של גברים אלימים".
ח"כ
טלי גוטליב (הליכוד): "אנחנו במלחמה מול שלל אויבים שרוצים להשמיד אותנו. בנקודת הזמן הנוכחית טוב עשה השר לביטחון לאומי כאשר הוא מאפשר הקלות בהוצאת רישיונות לנשק. יש פחד אמיתי אל מול פיגועים בשטחי יהודה ושמרון ובכל מדינת ישראל. הייתי שמחה לדעת שיש מספיק חיילים בכל עיר ובכל רחוב, אבל זה לא המצב, לכן טוב שיש אזרחים שנושאים נשק ברחובות. צריך לחזק את האזרחים שנמצאים בעורף והימצאות נשק במרחב הציבורי הוא הכרח".
ח"כ
נאור שירי (יש עתיד): "אי אפשר לנתק את הפוליטיקה בנושא של חלוקת נשק מכיוון שמתנהל מעל לראש שלנו קמפיין בסיסמה 'ישראל מתחמשת'. כיום במדינת ישראל יותר קשה להוציא רישיון נהיגה מאשר רישיון לנשק. במדינה מתוקנת, המונופול על האלימות צריך להיות אך ורק בידיים של כוחות הביטחון. בעתיד שאחרי המלחמה אנחנו נצטרף לאסוף את הנשקים שחולקו בעקבות ההקלות במלחמה".
ח"כ
עמית הלוי (הליכוד): "הגנה עצמית היא לא זכות אלא חובה. מדינת ישראל לא צריכה למנוע מאזרחים לשאת נשק אלא אם יש מניעה רפואית או ביטחונית לכך. צריך להיות לנגד עינינו העיקרון של שכיחות ההיזק. חייבים לאפשר לאזרחים להגן על עצמם במקומות בהם העבודה של כוחות הביטחון לוקחת זמן".
ח"כ דבי ביטון (יש עתיד): "כאשר פרצה המלחמה ונכנסתי לממ"ד הרגשתי בטוחה שיש בקרבנו נשק אישי. עם זאת כעורכת דין עומדת לנגד עיניי הזעקה של נשים שמרגישות מאוימות מצד בני הזוג שלהן. צריך לאפשר לאזרחי ישראל לשאת נשק, אבל לוודא לאן הנשק הזה הולך".
ח"כ לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית): "ההגנה המרחבית בבוקר המלחמה הייתה מופקרת. כתושבת יהודה ושומרון מימשתי את הזכות שלי להחזיק אקדח כדי להגן על החיים שלי בשעת הצורך. בעשור האחרון מתוך 251 מקרי רצח של נשים, רק 11 מקרים נעשו ע"י נשק ברישיון. אי-אפשר לעשות שיימינג לכלל הגברים במדינת ישראל".
ח"כ
מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): "אנחנו נמצאים במצב של אין ברירה וחייבים לראות יותר כלי נשק ברחובות. צריך לוודא שהנשק שנמצא בידיים של אזרחים נמצא בידיים טובות של אנשים מיומנים. בעלי כבר מנסה להוציא רישיון לנשק למעלה מחצי שנה אך הוא לא מצליח לקבל את האישור מכיוון שהוא לא עומד בתבחינים הראשוניים".
