בג"צ דחה בערב (ד', 1.6.05) עתירה דחופה שהוגשה לפתחו על-ידי המכון המשפטי לחקר הטרור ועשרות משפחות של נפגעי טרור, נגד שחרור האסירים המתוכנן עליו החליטה ועדת השרים לפי הנחיותיו של ראש הממשלה.
העותרים דרשו מבג"צ להורות לראש הממשלה, שרת המשפטים וממשלת ישראל, שלא להתחייב לשחרר מחבלים נוכח העובדה שהסמכות לחון עבריינים אינה מוקנית להם, אלא לנשיא המדינה ולאנשי הצבא.
עוד נדרש בג"צ להורות למדינה, מדוע לא תימנע הממשלה מלתת החלטה בדבר שחרור אסירים, הכובלת את שיקול דעתם הבלעדי של ראשי צה"ל; ומדוע לא יימנע לאלתר שחרורם של כ-100 ממחבלי החמאס, תנועה הקוראת בגלוי להמשך המאבק המזוין במדינת ישראל ולהשמדתה ושחרורם של אסירים שטרם ריצו שני שלישים מהעונש שנגזר עליהם.
בין העותרים כאמור "נפגעי טרור" שחלקם נפגעו על-ידי מחבלים ששוחררו שחרור מוקדם בעבר. לטענת העותרים, "רוצחי יקיריהם שוחררו מהכלא מנימוקים פוליטיים במסגרת מו"מ מדיני. בשעה ששוחררו הרוצחים עדיין היו "ללא דם על הידיים" - כיום כבר מוכתמים ידיהם בהרבה דם של הרוגים ופצועים".
העותרים טענו כי לממשלה אין סמכות לשחרר אסירים, וממילא אין לה סמכות להתחייב לשחרר אסירים במסגרת מו"מ מדיני. לכל היותר, מוסמכת הממשלה להמליץ לנשיא המדינה או למפקדי האיזור לחון אסירים. המלצה זו אינה "החלטה מדינית", טוענים העותרים, ולפיכך אין מניעה שבית המשפט יתערב בה.
העותרים טוענים עוד כי חרף החלטת בית המשפט בבג"צ 1539/05 משל"ט נ' רה"מ לפיה הסמכות הבלעדית לחון מחבלים מסורה למפקדי האזור ולנשיא המדינה, עולה בפועל שמפקדי האיזור רואים עצמם כפופים ומחוייבים להחלטת הדרג המדיני לשחרר מחבלים ואינם מפעילים שקול דעת עצמאי.
"נוכח העובדה שרוב המחבלים חוזרים לסורם - ההחלטה לשחררם היא בלתי סבירה בעליל", נטען בעתירה.
העותרים מדגישים כאמור, כי בשחרור המתוכנן עתידים להשתחרר גם מחבלים שטרם ריצו 2/3 מעונשם - עובדה התורמת לזילות מערכת החוק והמשפט בישראל, מעלה את המוטיבציה של המחבלים ופוגעת אנושות בכושר ההרתעה של מדינת ישראל. זאת ועוד, מדגישים העותרים, כי כרבע מכלל מועמדי השחרור משתייכים לארגון החמא"ס, הקורא ופועל לביצוע מעשי טרור והרג ישראלים. גם לשיטת תומכי התהליך המדיני טוענים העותרים, "אין בשחרורם של אלה (אסירי החמאס) כדי לחזק את מעמדם של מי שנחשבים "מתונים" ברש"פ.
העותרים הציגו כדוגמא את שחרורו של מחמד חסין מחמד משקאח בן 27 מג'נין, ששוחרר ממעצר מנהלי בשחרור המאסיבי הקודם בו שוחררו 500 אסירים לפני כארבעה חודשים. לטענת העותרים, מיד עם שחרורו חזר מחמד לפעילות טרור ובכללם ייצור רקטות קאסם בג'נין שנועדו לשימוש כלפי ישובים בצפון: בית שאן, עפולה וישובי הסביבה. מחבל משוחרר זה נעצר ביום 28.3.05 בפעילות בה סיכנו את חייהם חיילי צה"ל ואנשי שב"כ.
"חייהם ושלומם של אזרחי מדינת ישראל ובטחון המדינה, מעבר להיותם הבסיס עליו מושתתת סמכותה של המדינה - הינם אינטרס ציבורי כה כבד משקל עד שאין למעשה כל ערך או זכות שבעולם שיכולה להצדיק שחרורם של מחבלים הצפויים באופן קרוב לוודאי לסכן את ביטחון המדינה ואת חיי אזרחיה", נאמר בעתירה.
העותרים ממשיכים וטוענים כי "באיזון האינטרסים בין הוודאות שבחזרת מחבלים למעגל פעילות הטרור וליבוי וחיזוק ארגוני הטרור בפעילים ותיקים ומנוסים לבין הסיכוי המעורפל, כי הפסקת האש הנוכחית עם הפלשתינים תחזיק מעמד למשך זמן ארוך, הסכנה העיקרית והמיידית לביטחונם ושלומם של אזרחי ישראל טמונה דווקא בשחרור המחבלים".
לדברי העותרים, מאות אזרחים כבר שילמו את מחיר שחרורי המחבלים. "לו היה בית המשפט נענה לעתירותיהם של נפגעי טרור בעבר - היו נחסכים חייהם של רבים. אין ספק, שכדי לומר "די" לסאגה המתמשכת והמסוכנת של שחרור מחבלים דרוש אומץ רב. ברם, אומץ זה הינו כורח המציאות נוכח הקרבנות הרבים והמיותרים של שחרורי מחבלים בעבר".
לאור האמור, התבקש כאמור בג"צ ליתן צו על תנאי וצו ביניים ויורה על מניעת שחרור המחבלים. ובהמשך ביום התשובה לעתירה לעשותו להחלטי.
העותרים מיוצגים על-ידי עו"ד זאב דסברג ממשרדו של עו"ד פנחס רובין.
ארגון אלמגור: הבג"צ - עיר מקלט למחבלים
ראש ארגון אלמגור - ארגון נפגעי הטרור, מאיר אינדור, תוקף את הבג"צ שדחה ברגע האחרון את העתירה לעכב שחרור מחבלים: "הבג"צ הפך להיות עיר מקלט למחבלים. המחבלים יודעים שבכל מה שקשור לבג"צ הם ימצאו שם אוזן קשבת ומקלט בטוח", אומר אינדור.
"בהתכנסותו של הבג"צ באישון ליל כדי לא לעכב את השחרור אפילו בשעה, מוכיח הבג"צ שהפך להיות הרשות השפוטה של השלטון במקום הרשות השופטת. את עצמאותו מגלה הבג"צ כשמדובר בגירוש מחבלים או הריסת בתיהם, או-אז יש לבג"צ את כל הזמן בעולם למשוך דיונים".
מעין שקיעה לתוך אפתיה
