בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בשבוע שעבר את בקשתו של חיים אלמוזנינו להכרזתו כפושט רגל, לאחר שנקבע כי לא הצליח להוכיח כי הסתבכותו הכלכלית היתה בתום לב.
ראשית הפרשה בספטמבר 2004, עת ניתן צו כינוס לנכסי החייב על-פי בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך של כמיליון שקלים ל-33 נושים שונים. על אלמוזנינו הושתו תשלומים בסך 1,500 שקלים לחודש החל מאוקטובר אותה שנה, ואלו הופחתו ל-1,000 שקלים כחודשיים לאחר מכן.
לטענת החייב, חובותיו נבעו מכישלון עסקי בתום לב בחנות בשם "טופ לייט - מרכז התאורה", אותה פתח בשנת 2000, ואשר עסקה בשיווק גופי תאורה, מזגנים ביתיים, תריסים, דלתות וכיו"ב.
בעניינו של אלמוזנינו הוגשה חוות דעת של הכונס הרשמי, ממנה עלו ממצאים אחרים. בין השאר נטען, כי החייב היה מסובך בחובות, לרבות תיק הוצאה לפועל אשר נפתח נגדו, עוד בטרם פתח את החנות.
בנוסף, אלמוזנינו ואשתו רכשו דירת מגורים חדשה בת 4 חדרים תמורת 148,000 דולר, תוך נטילת משכנתא בסך של כמעט 600 אלף שקלים. החייב, נטען, גם הוציא כספים בקזינו ביריחו, וקיים חשד כי הסתבכותו היא, בין השאר, על-רקע הימורים.
בהמשך חוות-הדעת צויין, בין-השאר, כי החייב לא דיווח על כל נושיו, לא מסר על מכירת רכב תמורת 70 אלף שקלים, ולאור הפקדות כספים מדי חודש בחודשו בחשבונה של אשתו, נראה כי עבדה באותה תקופה אך לא דווח על כך.
ההסבר שמסר החייב, לפיו מדובר בכספי חברה של אשתו, אינו מניח את הדעת ומהווה סיוע לחברה להעלים הכנסותיה. בסיכומו של דבר, הגיע הכונס הרשמי למסקנה, כי חובותיו של אלמוזנינו נוצרו שלא בתום לב.
החייב טען, כי חובותיו נבעו מכשלון עסקי הקשור בתחרות הקשה בענף גופי התאורה. אכן היו לו חובות שנוצרו קודם פתיחת החנות, אך חובות אלו כוסו בטרם הפתיחה.
הוא גם הוסיף כי מסר לכונס מידע מלא ומילא אחר כל דרישותיו, וציין, בין השאר, לעניין דירת המגורים שרכש, כי הוא עומד בתשלומי המשכנתא ומדובר באזור זול בנהריה.
שופטת המחוזי יעל וילנר, ציינה בראשית פסק-דינה, כי בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, עליו לתת דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו לפני ובמהלך ההליכים.
"בין היתר, ישקול בית המשפט את אופן יצירת החובות והאם החייב נהג בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות; האם החובות שנוצרו בדרך של רמייה, או הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחובותיו; האם התנהגותו של החייב היתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו (לא כל אי חוקיות תחשב כהתנהגות חסרת תום לב, ויש לבדוק האם החובות נוצרו כתוצאה ישירה של אי החוקיות) ועוד".
בנוסף, על בית המשפט לשקול אף את התנהגותו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל, שכן ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל, מלמד על חוסר תום ליבו של החייב.
"... נקבע כי חייב אשר לא גילה את כל נכסיו בדוחות שהגיש לכונ"ר; נמנע מהתייצבות לחקירה; נמנע מהצגת מסמכים ובין היתר דוחות כספיים; נמנע משיתוף פעולה עם הכונ"ר; צבר חובות נוספים במהלך הליכי הפש"ר; חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון הנושים; נמנע מלשלם התשלומים החודשיים שהוטלו עליו על-ידי בית המשפט במסגרת צו הכינוס; נמנע מלהתפרנס ונוקט בשב ואל תעשה ועוד כיוצ"ב, כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל".
לאור-זאת בחן בית המשפט את התנהגותו של אלמוזנינו, וקבע כי חובותיו נוצרו בחוסר תום לב. בין השאר צויין, כי הצהיר על השקעת סכומים בגובה עשרות אלפי שקלים בהכשרת המקום לפתיחת החנות ועשרות אלפי שקלים נוספים בגין פרסום ודיוור, וזאת שעה שפתוחים נגדו תיקי הוצאה לפועל.
בנוסף, לא דיווח החייב על הפקדות הכספים בחשבון אשתו, והיעדר דיווח מלא לכונס הרשמי במסגרת הליכי פשיטת-רגל מהווה התנהגות חסרת תום לב. הוא גם לא דיווח למע"מ במשך חודשים, ועל-פי דיווחו קיים חוב בסך 250 אלף שקלים בגין אי תשלום המס וחובות.
אשר על כן, קבע בית המשפט, די בכל אחד מהנימוקים המפורטים כדי לקבוע שהחייב לא הוכיח כי הסתבכותו הכלכלית היתה בתום לב, ולפיכך, בקשתו להכריז עליו כפושט-רגל נדחתה.
