חברת כלל פיננסים הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לבטל את פסק הבוררות של השופט (בדימ.) יעקב מלץ, שחייב אותה לשלם 95 מיליון שקלים לאלי ארוך. בבקשה חושפת החברה את איומיו של ארוך נגד הבורר מלץ ואחרים. החברה חושפת בבקשתה לבית המשפט שיחות שניהלה "נערת פיתוי" עם הבורר, בהן הודה שאויים על-ידי ארוך [פרטי השיחות מובאים בהמשך]. אביגדור קפלן, העומד בראש זרוע הביטוח של הקבוצה, חשף חלק מהדברים במסיבת עיתונאים שכינס. עתה, כאמור, מועבר הסכסוך להכרעת בית המשפט.

כלל פיננסים הגישה לבית המשפט קלטות ותמלילים שבהם מודה מלץ, כי היה נתון לאיומים במשך תקופת הבוררות. בין היתר נאמר בהם: "אלי ארוך בא אליי הביתה 2-3 פעמים... הוא איים עלי... פנה אליי עורך הדין בשמו... הוא איים עלי מחוץ לישיבות, בשלבים יותר מוקדמים (של הבוררות)... לא הזמנתי משטרה כי אני לא סומך עליה".

עוד הגישה כלל פיננסים לבית המשפט מסמכים על איומים אחרים של אלי ארוך. על-פי ציטוט אחד, הוא איים על מנכ"ל החברה, שוקי אברמוביץ: "אם אני אבוא לרחוב שבו הוא מתגורר אז יקרה לשוקי משהו, ואז גם לכם יקרה".

אשתו של המנכ"ל הקודם של כלל פיננסים אמרה בהודעה במשטרה, שארוך אמר לה: "אני מלאך המוות, אני אבוא אליכם הביתה לרחוב שרת ואקח את הנשמות שלכם ושל ילדיכם". כן איים ארוך, על-פי המסמכים שהוגשו על-ידי עדים מטעם החברה: "אני אסגור איתך חשבון, אני יודע איפה אתה גר... תגידי לבעלך שאני אפגע בילדים שלך... אני אהרוג אותך (בפנייה לבנו של אחד העדים) או שייכנס הביתה וייכנס עם סכין".

איום אחר היה, על-פי הודעה למשטרה, על עו"ד יצחק ניא, שהיה העו"ד של ארוך בתחילת הבוררות: "אני אחתוך לו את המוח". היועצת המשפטית לשעבר של כלל פיננסים העידה במשטרה, כי ארוך אמר לה: "את אוהבת את הילדים שלך בהוד השרון? אני אקח לך את הנשמה יא-מניאקית".

עורכי הדין של כלל פיננסים, רם כספי וגד טיכו, אומרים לבית המשפט: "הבוררות היא פרשה חמורה מאין כמוה, הפסק ניתן תחת איומים. פסק הבורר בלתי סביר ולוקה כמעט בכל הפגמים המהותיים והטכניים הקיימים בחוק. הליכי הבוררות התנהלו בניגוד לכללי צדק בסיסיים".

עוד אומרת כלל פיננסים, כי מלץ עצמו הודה, כי אין לו מושג בתחום עסקי הבורסה שבעניינם התנהלה הבוררות. הוא התעלם באופן עקבי ומוזר מהסעיף הראשון בהסכם הבוררות, שלפיו ימנה יועץ עצמאי כדי לקבל חוות דעת מקצועית.

עורכי הדין אומרים לבית המשפט: "הזדעזנו כשהאזנו לקלטות, שבהן מתוודה הבורר מלץ על האיומים. הרצינות שבה נאמרו הדברים, השתיקות והאנחות המלוות אותם, מלמדות על מצוקתו הקשה. פסק הבורר ניתן על-ידי אישיות משפטית רמה, וניתן להסביר את הפסק התמוה רק בכך שטרור האיומים שהפעיל אלי ארוך על עדים ועל אחרים, לא פסח על הבורר. הוידוי של מלץ על האיומים עומד בסתירה גמורה להודעה שמסר השבוע בכתב, לפיה לא היה נתון לאיומים כאלה".

מקורביו של ארוך אמרו בתגובה, כי "אנשי כלל פיננסים מאשימים את ארוך כי הוא זה ש"ניגש" לשופט. בפועל אנו רואים כי מי ששולחים נערות פיתוי לשופט בית משפט עליון לשעבר, תוך שיבוש לכאורה של הליך משפטי, הם אנשי חברת כלל שלא בחלו בשום אמצעים להכפיש את ארוך במטרה להציל את עורם ואת 100 מיליון השקלים שהם צריכים לשלם על-פי פסק הבורר".

לטענה זו אמרו בכלל פיננסים, כי "אין שום שחר לטענה האווילית של אלי ארוך, לפיה כבייכול נשלחה "נערת פיתוי" לשוחח עם הבורר יעקב מלץ".

הם הוסיפו, כי "הראיות בדבר האיומים של אלי ארוך על הבורר הושגו בדרך החוקית. מאחר שהיה לנו חשד כמעט ודאי שהבורר אויים על-ידי אלי ארוך, ושבעקבות זאת נתן פסק בורר הזוי לחלוטין ובלתי סביר בעליל, ומאחר שאלי ארוך הוא אדם שהורשע בפלילים, ואף ישב בכלא, בגין עבירות חמורות ואיומים על הצדדים ועל העדים, ולנוכח אמירתו של הבורר עצמו, במהלך הבוררות, כי אף הוא מרגיש מאוים, חובה היתה עלינו לברר, קודם כל לעצמנו, אם החשד הזה אכן מבוסס".

"בנסיבות האמורות, לא עמדה בפנינו ברירה אלא לפעול לחקר האמת, תוך שהורינו להקפיד הקפדה מלאה על שמירת החוק", מציינים בכלל פיננסים. "העובדות שהסתברו מוכיחות מעל לכל ספק שצדקנו וכי הבורר היה נתון לאיומים מצידו של ארוך, אל לנו לשתף פעולה ולהשלים עם אלימות ובריונות ופגיעה כה חמורה בשלטון החוק ותקינות הליכים משפטיים".

התמלילים מהשיחה עם הבורר

במסגרת מאמצה של כלל פיננסים להוכיח כי ארוך איים על הבורר מלץ, שוגרה נערת פיתוי כדי לקיים שיחה עם הבורר. אותה נערה הופעלה ישירות על-ידי משרד החקירות "ויצמן-יער חקירות". באותה שיחה הודה הבורר כי אלי ארוך ביקר בביתו:

"... חוקרת: הוא [אלי ארוך – הח"מ] בא אליך הביתה?
מלץ: הוא היה בא עכשיו כבר לא..."

"... ח: כמה פעמים הוא בא אליך?
מלץ: או... שתיים שלוש..."

"ח: הוא פשוט בא אליך ונכנס לבית
מלץ: כן..."

דבר הביקורים, טוענת עתה כלל פיננסים, לא היה ידוע לה או למי מטעמה; "כך גם לא הודע למבקשות על ביקורים אלה לאחר שהתרחשו. רק לאחר מתן פסק הבורר נודע דבר הביקורים הפרטיים והחשאיים".

בפנייה לבית המשפט נטען עוד, כי "הבורר הנכבד סיפר לחוקרת על איומים שהפעיל כלפיו אלי ארוך במהלך ניהול הבוררות, שלא במסגרת ישיבות הבוררות כשנציג המבקשות, כמובן, איננו נוכח":

"... ח: הוא איים עליך גם מחוץ לישיבות?
מלץ: לא עכשיו, אבל בשלבים יותר קדומים.
ח: בשלבים יותר קדומים הוא איים עליך?
מלץ: כן"
[...]
"... חוקרת: זה הוא [אלי ארוך – הח"מ] עצמו איים עליך או שזה חברים שלו?
מלץ: איזה חברים?!
ח: הוא בעצמו?
מלץ: וודאי הוא
פנה אלי עורך הדין בשמו
ח: כן, אבל הוא איים עליך?
מלץ: לא..הוא בחור קצת אלים..."
[...]
"ח: אני אומרת שקראתי שהוא אדם אלים ושאיימו עליך
מלץ: כן
ח: מה אתה אומר?
מלץ: (נאנח) די
ח: מי זה? זה הוא עצמו או שהחבר שלו?
מלץ: לא, לא, איזה חבר
ח: אז מי זה שאיים?
מלץ: (שתיקה ארוכה) אה...זה אסור
ח: מה? מה?
מלץ: זה מסובך".

כלל פיננסים טוענת עתה, כי אלי ארוך עקף אמצעי אבטחה שונים כדי להגיע אל הבורר ולאיים עליו. עד כדי כך נפגעה תחושת הביטחון האישי של הבורר, ועד כדי כך התעצמה חיתתו, עד כי גם גורמי אכיפת החוק איבדו אמון בעיני הבורר הנכבד:

"... אני לא מבינה איך הוא נכנס, הרי יש לך שומר בבניין, לא?
מלץ: כן
ח: אז איך הוא נכנס אליך לבית?
מלץ: אה... אני לא יודע באמת שלא..."
"ח: מה אתה אומר. ולמה לא הזמנת משטרה?
מלץ: אה... לא סומך עליה.
ח: אתה לא סומך על המשטרה?
מלץ: לא".

כלל פיננסים מסכמת פרק זה:

"האזנה לקלטות השיחות גרמה לזעזוע עמוק אצל ב"כ המבקשות. שמיעת הדברים בקולו המוכר של הבורר הנכבד, הרצינות בה הדברים נאמרו, השתיקות והאנחות, המלוות את הדברים, מלמדות באופן מובהק על מצוקתו הקשה".