בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר (ד', 15.03.06) על שלום אילוס 33 חודשי מאסר בפועל, לאחר שהורשע בגרימת מותו ברשלנות של הולך-הרגל הילל בוריס ז"ל, הפקרתו לאחר הפגיעה ושיבוש מהלכי משפט.
באמצע חודש יולי 2005, בסביבות השעה חמש ושלושים בבוקר, נהג אילוס ברכב מסוג מזדה השייך לאחותו, ברחוב אבא אחימאיר ברמלה.
מהירות נסיעתו של הנאשם, אשר חזר באותה עת מבילוי במועדונים בתל אביב במהלכו שתה משקאות חריפים, היתה כ- 80 קמ"ש - הרבה מעבר למותר באותה דרך עירונית. הכביש, הודגש בכתב-האישום, היה במצב תקין, מזג האויר היה טוב, ולרשות הנאשם עמד שדה הראיה פתוח למרחק של כ- 200 מטרים.
באותו הזמן, לרוע המזל, חצה המנוח את הכביש משמאל לימין, לכיוון נסיעתו של הנאשם. אילוס, שלא הבחין בנוכחותו של הולך-הרגל, פגע בו עם חזיתו השמאלית של הרכב, ונמלט מהמקום מבלי להושיט או להזעיק עזרה. בוריס עצמו נפטר לאחר כשעתיים מהפגיעה הרב-מערכתית בגופו.
זמן מה לאחר מכן, הגיע הנאשם אל ביתו, החנה את הרכב בחניה סגורה, כיסהו בסדין כדי שלא יהיה גלוי לעין, והלך לישון מבלי להודיע לאיש על התאונה. ביום המחרת, שבר את השמשה הקדמית של הרכב שנסדקה במהלך התאונה על-מנת להעלים את דבר הפגיעה, וכן פירק את הפנס הקדמי שמאלי של הרכב והרכיב במקומו אחד חדש. את שברי השמשה והפנס המפורק זרק לפח כדי להעלימם, ולאחר השלמת התיקונים, כיסה את הרכב שוב בסדין.
שלושה ימים אחר-כך הסגיר עצמו אילוס למשטרה. הוא הואשם בגרימת מוות ברשלנות, על-פי סעיפי חוק העונשין ופקודת התעבורה, מהנימוק שלא היה ער לנעשה בכביש, נהג בקלות ראש, לא הבחין במנוח עד לתאונה ממש ונהג במהירות מופרזת העולה על המותר. כמו כן הואשם בהפקרה אחרי פגיעה ושיבוש מהלכי משפט.
מיד עם הגשת כתב-האישום הודה הנאשם בעבירות שיוחסו לו והורשע בהן על-פי הודאתו. כמו-כן הסכים לפסילת רשיונו עד תום ההליכים, ונשלח לקבלת תסקיר שרות מבחן.
בתסקיר צויין, בין השאר, כי מדובר במי שסיים 12 שנות לימוד, שירת שרות צבאי מלא כלוחם חי"ר ביחידת גולני והוערך כבעל רמה אישית גבוהה. לטענתו של אילוס, הוא נרדם על ההגה כתוצאה מעייפותו, ולא היה מודע לפגיעה במנוח עד ששמע את החבטה של הרכב בגופו. כמו-כן, הסביר, חשש מתגובת אחותו, בעלת הרכב, וניסה להעלים את הראיות לתאונה.
כתוצאה מהאירוע הקשה נקלע אילוס למצוקה נפשית קשה ופנה לקבלת טיפול פסיכולוגי. שרות המבחן המליץ לדחות את הדיון, ובראשית השנה התקבלו תוצאות האבחון הפסיכודיאגנוסטי, במסגרתן צויינה מצוקתו הנפשית ואובחן כי מדובר בבחור נורמטיבי בעל מצפון ורגשות חרטה.
לאור חשיבותו של האבחון הפסיכיאטרי, נתבקשה דחיה במתן גזר-הדין, ובסוף פברואר האחרון נערך תסקיר משלים, במסגרתו חזר שירות המבחן על התרשמותו החיובית מהנאשם, אלא שלאור חומרת העבירה ועונש המאסר הצפוי, לא ניתנה המלצה טיפולית.
הדוח הפסיכולוגי עצמו ציין, כי אישיותו של אילוס אינה מגובשת ומאופיינת בחוסר בשלות והצפה רגשית, והפסיכולוגית אף המליצה לתמוך בו בטיפול כדי לסייע לו בעת המשבר.
בשלב זה הגיעו הצדדים להסדר-טיעון, על-פיו תדרוש התביעה עונש מאסר בפועל של שלוש שנים, עונש מאסר על-תנאי ופסילת רשיון הנהיגה לצמיתות. ההגנה מצידה, תוכל לבקש כי בית המשפט יסתפק במאסר של שנתיים ובעונש פסילה קצוב.
במסגרת טיעוני העונש, תיארו בני משפחתו של בוריס את המנוח כבעל משפחה למופת, אדם חיוני, שמותו הביא לשבר במשפחה, כאשר אשתו היתה תלויה בו לחלוטין, עקב מצבה הבריאותי.
שופט בית המשפט המחוזי, צבי גורפינקל, בחן את טיעוני הצדדים, וציין בראשית גזר דינו, כי אין ספק שהנאשם נקלע למצב קשה, שאינו תואם את אישיותו, כפי שבאה לידי ביטוי בדוח הפסיכולוגי ובתסקירי שרות המבחן.
עם זאת, הדגיש בית המשפט, "לא ניתן להתעלם מחומרת העבירה שראשיתה נהיגה רשלנית בתחום הגבוה של הרשלנות, שכן הנאשם נהג לאחר ששתה משקה אלכוהולי, נרדם על ההגה, נהג בעיר במהירות מופרזת ופגע בהולך רגל בלא להבחין בו כלל עד לרגע הפגיעה בו ממש".
בלא קשר להמשך התנהגותו של הנאשם, נקבע, דרגת הרשלנות מחייבת להטיל עליו עונש ברמה הגבוהה של עונש המאסר הקבוע לצד העבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית.
בהמשך הדברים צויינה התנהגותו של הנאשם לאחר הפגיעה, כאשר ברח ממקום התאונה, לא הושיט למנוח עזרה ולא הזעיק עזרה, ולאחר מכן ניסה לטשטש את מעורבותו בתאונה על-ידי כיסוי הרכב וניסיון לתקנו כדי למנוע את הקשר בין הרכב לתאונה.
הפער, ציין השופט, בין עמדות הצדדים לעניין העונש אינו גבוה, "אולם נראה כי בהציבה את הרף העליון, התחשבה כבר התביעה בנסיבות האישיות של הנאשם כפי שבאו לידי ביטוי במסמכים הרפואיים ובתסקירים".
לאור האמור לעיל, בהתחשב הן בגרימת התאונה, הן בהתנהגות הנאשם לאחריה, והן בעובדה כי זוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים, גזר בית המשפט על אילוס עונש של 33 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי, ופסילת רשיון לתקופה של 12 שנים.
