אגדת הדסים

הספר "אגדת הדסים, על מה חלמנו" לא ניתן לרכישה בחנויות הספרים. הספר יצא לאור בהוצאת "שרידות" ואינו נמצא ברשתות השיווק המרכזיות של חנויות הספרים. רק בחנות הספרים רובינזון בנחלת בנימין בתל אביב תוכלו למצוא את האלבום המהודר של הספר שעלות הפקתו היתה כעשרות אלפי דולרים. כלומר אם נתגלגל לידי הספר זכיתי בספר ייחודי ואף טעמתי טעם המקוריות.

לאחר הפקתו והשקתו לפני כחודשיים הוזמן הספר על-ידי אוניברסיטת הווארד Harvard university בארה"ב וכן שמונה אוניברסיטאות נוספות ברחבי ארה"ב. הספר הוא דו לשוני. עיקרו של הספר בשפה העברית וכשפותחים את הצד השמאלי מוצאים תמצית באנגלית של הספר. הספר הוא כעבודת מחקר אקדמית המלקטת את הפרטים הרבים שהובילו להגשמת כפר הנוער הדסים.

אורי מילשטיין מדייק את הפרטים הבאים לגבי הספר: "הספר יצא לאור בעברית במהדורה איכותית מאוד אך גם מוגבלת בהיקפה והיא נועדה בעיקר לאנשים שלמדו בהדסים בעשור הראשון לקיום כפר הנוער. את הספרים ניתן לרכוש רק אצלי ישירות. רובינזון בתל אביב ווינברג בירושלים רכשו ספרים אחדים עבור מוסדות הרוכשים מהם ספרים. כל מי שיפנה אלי יוכל בינתיים לרכוש עד שיאזל המלאי. הטעם לכך הוא שעלות הפקת הספר היתה 510 ש"ח לעותק. מחירי ספרים בשוק הספרים מחושבים פי שלושה מעלות הפקת הספר. מכיוון שאין טעם למכור את הספר בחנויות ב- 1,530 ש"ח לעותק החלטנו למכור אותו במכירה ישירה לאנשים פרטיים, למוסדות ולחנויות במחיר של 250 ש"ח וגם כך אנחנו מספסדים את הקונה בחמישים אחוזים.

בסוף חודש אוגוסט, דהיינו בעוד חודש וחצי, אמור להסתיים תרגום הספר לאנגלית. כמה הוצאות לאור בארה"ב מתעניינות בו וכן מפיקי סרטים ומחזות ומוזיקליים. לאחר שהספר יופיע באנגלית ואולי בעוד שפות במחיר שווה לכל נפש ניגש להפיקו בעברית במהדורה רגילה ואז הספר יופץ גם בחנויות.

מהו ייחודו של הספר אגדת הדסים? ובכן, הספר הוא בבחינת מסע חיפוש של שני החברים גדעון אריאלי ואורי מילשטיין שבילו את שנות התבגרותם בכפר הנוער הדסים, אחר השורשים שהנביטו את בית נעוריהם. הספר מספר את תהליך התהוותה של חברת הנוער בכפר הנוער. הוא מספר את ההשתלשלות ההיסטורית מבחינה פילוסופית להיווצרות הדסים.

השניים כתבו את הספר כאשר מספר הספר הוא ד"ר אורי מילשטיין וחברו גדעון אריאל שהיה אלוף הרמת משקולות חבר לספר ועליו נכתב בספר בגוף שלישי. מלאכת הכנת הספר היתה באמצעות התכתבות באינטרנט בחילופי רעיונות טרנסאטלנטיים בין גדעון אריאל היושב בארה"ב לבין אורי מילשטיין היושב ברמת אפעל.

"את הספר כתבתי יחד עם גדעון אריאל שלמד איתי בהדסים. הוא שהה בזמן הכתיבה שלושה שבועות בישראל שבהם עבדנו באופן אינטנסיבי. וכן שוחחנו מדי יום שעות בעזרת הסקייפ שזה טלפון חינם דרך האינטרנט." (אורי מילשטיין).

יצירת הספר השיבה את החברים לאחור יותר מחמישים שנה. הספר מסביר כיצד באופן היסטורי נוצרה ההזדמנות לבניית כפר הנוער הדסים. לספר המהודר ארבעה שערים, שמונה פרקים, אפילוג, מראה שמות וחלק באנגלית המסבירים את האגדה. לאחר ההקדמה השער הראשון: נס הדסים. לשער זה כפופים הפרק הראשון- תוצא נורמנדי(אפקט נורמנדי), ופרק שני יצירי רוחו של שוובה. שער שני, ובו שני פרקים על ילדי הדסים שהיו כפי שנכתב בפרק השלישי ילדי השואה ובפרק הרביעי ילדי מצוקה.

השער השלישי מייחד מקום למורי הכפר. הנסיכים על-פי הפרק החמישי והמורים על-פי הפרק השישי. שער רביעי מתאר את התנובה שהניב כפר הנוער. לאן הובילו האידיאות החינוכיות שעליהם צמחו הילדים, פרק שביעי מפעל הל"ה ופרק שמיני לאן הגענו.

כשקוראים את הספר קשה להתעלם מחשיבותו כספר המתאר גישה חינוכית מכוננת. הדסים הפך לסמל היסטורי כבית חינוך המגבש זהות חינוכית ייחודית במדינת ישראל בשנים הראשונות לקום המדינה. הספר מסביר את התקופה המשמעותית בשנות קיומו של המוסד החינוכי הדסים, אשר בימים אלה עדיין חי ונושם אף שבוודאי מנהליו רחקו מגישתם החינוכית של מייסדי המוסד.

שנות הייסוד הן השנים המרתקות שבהן רקמו האבות המייסדים את רוחו של הכפר. הימים הראשונים, לאחר מלחמת העולם השנייה, עת היסטורית שלאחריה מגיעים ילדים שחוו את השואה לארץ חדשה וכאן צריך לגבש את זהותם ולעודד את נפשם.

אורי מילשטיין, בהיותו היסטוריון, לא חוסך מהקורא את התמונה ההיסטורית פילוסופית הכוללת. הוא מתייחס להקמת הכפר מנקודת מבט כוללת היסטורית כנקודת ציון מאוד בולטת בתהליך ההתיישבות בעת החדשה.

המטרה החינוכית מגובשת בפסקה הבאה הלקוחה מן הספר. הפסקה מתמצתת גם את מכלול הדמויות המונצחות במפעל הזה, אגדת הדסים. "יצירה דיאלוגית היתה נקודת המוצא של בוגרי הדסים בשנות הארבעים ובשנות החמישים, במסלול חייהם. במסעו של ניצול השואה, פרופ' שבח וייס, לצמרת הפוליטיקה בישראל. במסעה של בעלת פרס ישראל, היתומה גילה אלמגור, לצמרת התיטרון בישראל. במסעו של ניצול השואה, ד"ר אביגדור שחן, לחשיפת שואת יהודי בסרביה, במסעה של פרופ' עפרה שפירא-אלוני לחקר הסרטן. במסעו של פרופ' מיכה ספירא לחקר המוח. במסעה של בת למשפחה הרוסה ולאמא חולת נפש, פרופ' דרוקר, לחקר נפש האדם, ובמסע של אחיה, פרופ' דוד דרור, לחקר כלכלה רפואית. במסעו של פרופ' יצחק גל- נור לשיפור המנהל בישראל. במסעו של בן לאם מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית, ד"ר גדעון אריאלי, לפיתוח תיאוריה חדשנית על הביו- מכאניקה של גוף האדם. במסעו של ניצול השואה, הפסל משה פרומין, לתחיית תרבות ישראל בימי קדם. במסעו של הלל גרנות (צי'לי) לצמרת השלטון המקומי בישראל כיוזם הפרטתו והקמת החברות העירוניות. במסעו של עורך-הדין נחום פינברג לצמרת המשפט בישראל. ובמסעי שלי לחקר אבני היסוד של התנהגות האדם ולחקר מלחמות ישראל." שם, עמ' 20-21.

הספר מתייחס לאופן הקמתו של הכפר ובוחן בקפדנות את השלבים שהובילו להקמת הכפר מבחינה רעיונית. מצד אחד נשבו רוחות חדשות על-פי התאוריה החינוכית של סאמרהיל שהוקם ע"י ניל אלכסנדר סאתרלנד, בכפר בצפון ויילס. התיאוריות החינוכיות נתגבשו כבר בגרמניה שם היה מקורב למרטין בובר. בובר שעלה לירושלים היה שבוי היצירה הדיאלוגית וזו היתה הרוח ששבתה את מייסדי הדסים.

באחד מפרקי הספר, כאשר אורי מילשטיין מתאר את ניסיונו להתחמק מהחינוך בהדסים, כיוון שהוא מבקש לספוג ידע ולא לבלות בריקודי עם, בקונצרטים ובספורט, בעמ' 55, מקבל הקורא את אחד ההסברים שספג אורי בנעוריו.

"בנסותה לשכנע אותי לוותר על תוכניתי, היא (רחל שפירא) תיארה באוזני את המפגש עם מרטין בובר בבן שמן. באותו הערב, יומיים אחרי הנחיתה בנורמנדי, התגבשה, לדבריה, תפיסתה החינוכית: פיתוח אישיות יצירתית ולא הקניית ידע. 'הידע כשלעצמו חשוב',אמרה, 'אך מתבלה מהר, שכן המציאות זורמת וקצב זרימתה גובר. הידע של אתמול מטעה בהרבה מקרים את בעליו, כיוון שהמציאות כבר השתנתה. זה הטעם שאנחנו תמיד נלחמים את מלחמות העבר. על-מנת להצליח במלחמות, בעסקים, בפוליטיקה, עלינו להיות מסוגלים להבין את זרימת ההווה, לעשות אינטלקטואליזציות של מצבים באמצעות דיאלוגים, ולא להסתפק בשינון. אני מתאמצת לחנך ליצירתיות פעילה, ליכולת ליצור תובנות מנתונים חדשים'."

חבורת הילדים של הדסים היתה לאנשים יוצרים. היצירה הדיאלוגית היא שסייעה לכל אחד מהם להתקדם לאורך הריבוד החברתי והתרבותי ואף הכלכלי בחברה הישראלית.

ואכן הספר מתייחס לכל אחת מילדי חבורת הילדים ומעניק לכל אחד את הבמה הראויה בספר. הספר שייך לזן הספרים שעוסקים לצד הביוגרפיה גם בהיבטים ההיסטוריים של התקופה.

ההידור של הספר מאוד מובלט, הוא נראה כמו מהדורה אלבומית מקיפה מאוד, כמו פוסט ספר מחזור. ספר המחזור הזה של הדסים הוא ספר המחזור של אנשי שם וידועים בחברה הישראלית. וכדי להבין במה מדובר כדאי מאוד להשיג את הספר.

שאלתי את אורי מילשטיין, מהי מידת הרלוונטיות של הספר הזה שהוא בבחינת ספר מחזור מאוד מפואר מנקודת מבט לאחור. הספר רלוונטי לימינו מכמה בחינות:

1.מדובר בניסוי חינוכי מהמוצלחים הידועים בהיסטוריה, שבו למדו יחד במשך אחת עשרה שנים שבין 1947 ל- 1958 יתומים ניצולי שואה כאפריים שטינקלר, ילדים ישראלים ממשפחות מצוקה קשות כגדעון אריאל, וילדים ממשפחות מסודרות כמוני וכולם נמנים בהתבגרותם עם העילית החברתית של ישראל. הבולטים שבהם הם פרופ' שבח וייס, גילה אלמגור, ופרופ' מיכה ספירא מחוקרי המוח הנודעים היום בעולם. מניסוי חינוכי זה ניתן ללמוד כיצד לשפר את מערכת החינוך בארץ ובעולם.

2. גדעון איראל ואני איתרנו ותיארנו את השיטה החינוכי של הדסים באותה תקופה. היא התבססה על המושג: "דיאלוג יצירתי" שאפשרה לחנך אנשים לחשוב על המציאות באופן דינמי ולא באופן סטאטי כפי שמכשירות כל מערכות החינוך בהיסטוריה. סוג זה של חשיבה מאפשר לטפל במציאות לא בעזרת כלים שנוצרו על מסך העבר אלא על סמך הסתכלות ישירה בהווה.

3. הספר הוא אוטוביוגרפיה של דור המדינה לפי חבורת הדסים. עם דור המדינה נמנים אנשים בני 70-60 והם חלק מהשכבה המובילה במדינת ישראל בכל התחומים. הבנת הפרופיל של הדור הזה יסייע להבין את המציאות בישראל. (אורי מילשטיין).

מן הספר ניתן ללמוד על חשיבות הדיאלוג ככלי חינוכי, על העצמת בני הדור הצעיר מתוך פעולות שאינן רק הקניית ידע. הספר אינו ספר נוסטלגי הוא ספר שיש בו נקודת תצפית מאוד מעניינת להווה שלנו.