סוף סוף הבין ראש הממשלה (ועוד כמה ליכודניקים), שמה שהיה לא יכול להימשך, והכריז על רצונו בהינתקות מעזה. ועתה, כול שעליו לעשות הוא לשכנע את אלה שהוא שיכנע בעבר שארץ ישראל השלמה כולה שלנו, ואסור לוותר על אף שעל, ושלערבים יש המון אופציות ולנו לא, שכעת עליהם להתעורר מהחלומות המשיחיים ולהתיישר עם החלטת ההינתקות מרצועת עזה כסיפתח לבאות.
והמסקנה מההחלטה הזאת היא: שמה שלא עושה השכל עושה המציאות בשטח, עובדה.
לא שקיבלנו הסבר מדויק איך יעשה הדבר בדיוק, ומדוע בכול זאת לא כדאי לנסות להגיע להסדר עם הפלשתינים לפני היציאה מהשטחים, שהרי הם יהיו בסופו של עניין שכנינו ולא הסקנדינבים, ועד היכן האמבה הזאת שנקראת גושי ההתישבות יכולה להתפשט, אבל גם הצהרה והבנה שאין לנו מה לחפש שם היא התקדמות משמעותית ותקווה לעתיד.
והנה לא במפתיע יוצאת הנהגת מועצת יש"ע עם אנשי ליכוד (גם עם אלה שאומרים בעד וקורצים נגד) בקמפיין נגד כוונת ההיפרדות מרצועת עזה.
ואיזה שפן יש באמתחתם? הצהרות אידיאולוגיות חדשות? - לא ולא.
הכרזות כמו שהכריזו בזמנו מנהיגיה הרוחניים של גוש אמונים שהם מצווים לנהוג על-פי התורה הנצחית, וההלכה היא העומדת מעל כול חוק מדינה חילוני, והממשלה היא ברת-חלוף? - גם לא.
ואולי משהו על ביאת המשיח ההולכת וקרבה? - נו, אז גוייס הרבי ז"ל למאבק, וזה מה זה משכנע.
ואולי עוד פעם אחת אחרונה ודי איזה דיבורון קטן על שתי גדות לירדן ועל שלמות הארץ, שרק היא תביא לביטחון האזרחים היהודים במדינה (ביטחון, ביטחון יש לנו) - גם פה בקושי שומעים קול ענות חלושה.
אז מה הטיעון המרכזי בקמפיין של זקופי הקומה?
יפה, ניחשתם - הטיעון הוא פ-ר-ס.
מי שיצביע בעד ההינתקות יקבל את שמעון פרס, המכשף הנורא מכול, זה שהפחיד אותנו בסיפורי אגדות הילדים, הוא ייצא ויטרוף את כולנו ואף פיה ורודת כנפיים לא תצליח להשיבו לבקבוק. אי, אי, אי.
זה מה שיקרה לנו אם משהו יעז לתמוך ברעיון ההינתקות.
מבהיל נורא, נכון?
נו, אז בלוטות הפחד התמלאו דיין? יש מי שחושב שלא מספיק להפחיד את הציבור בפרס ומציע משהו דמוני יותר - ינוער מיתוס "מצדה" מהאבק ואז יתאים בול לעניין.
כלומר איזה קוקו אחד מאיים עלינו בהתאבדות קולקטיבית, רעיון שמזכיר איזו חברה מטורפת אחרת.
ויש גם גאונים ששולפים ממרתפי הזכרונות הרעים נוסחאות מתקופת השואה (וזה תמיד מפחיד) ומלבישים אותן עלינו, ואם זאת לא הידרדות מוסרית מהי הדרדרות מוסרית?
קשה, קשה להם לקלוט שעבר זמנם ושהחברה בישראל התבגרה ולמדה על בשרה שהשטחים רק חנקו אותה ולא הועילו, ושהכיבוש גרר אותנו בכל כך הרבה תחומים אחורה שלא כדאי אפילו להתחיל למנותם.
ולכן נקווה שכול ההפחדות ומעשה הליצנות האחרונים של יו"ר הכנסת בערב יום העצמאות לא ירתיע איש מלהמשיך בתהליך הארוך שיחזיר את החברה הישראלית לתלם השפוי, ולהכרה שרק חוקי החברה החילוניים וציבור הבוחרים הכללי הם מקור הסמכות העליונה בדמוקרטיה ולא מצוות האל, עם כל הכבוד לו ,והאמינו לי - יש כבוד.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
