הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
תחקירים
ראשי  /   היסטוריה  צבא וביטחון 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
התנ"ך והשכל הישר או ה-DSM
03/08/2017   |   יגאל כנען
 
 
 
הפנינים של פיליפ
03/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
fake news בשידור חי
03/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
שורמן פיצח בשעה וחצי
03/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
ואתחנן אל ה' בעת ההיא
03/08/2017   |   ציפורה בראבי
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
מעוזים ומוצבים בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים [צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון]
גדוד 68 במלחמת יוה"כ: החלטת פינוי מעוזים
בהוראת שרון: בכל מעוז היו זחל"מים לפינוי עצמי של לוחמיו במלחמה לוחמים ב"מפרקת" וב"ליטוף" הושארו במעוזיהם, בשישה באוקטובר בלילה, ולא פונו מאז לא הצליח אף טנק שלנו להגיע לאף מעוז תכנון פינוי המעוזים נעשה בשיתוף פעולה הדוק ובהתייעצות עם מפקדי המעוזים צפונית מעט מ"לחצנית", נתקל הכוח של דוד אבודרם מ"אורקל" א' במארב מצרי. טנק וזחל"ם הלוחמים נפגעו. דוד נפצע קשה. הטנק הקדמי המשיך דרומה, וניתק לגמרי מהכוח. מבצע החילוץ נכשל, והלוחמים נפלו בשבי
   רשימות קודמות
  גדוד 68 במלחמת יוה"כ: קרבות 8-6 באוקטובר
  גדוד 68 במעוזי קו בר-לב: המבט של המג"ד

>
>
>
>
>
>
>
>
פינוי המעוזים

בתחילת שנת 1971 (כחצי שנה לאחר הפסקת-האש במלחמת ההתשה) התקיים תרגיל גדול בהיקפו על-ידי פיקוד הדרום בפיקוד אלוף אריק שרון.1 תא"ל אריה דיין - בירו ניהל את התרגיל, שבו תורגלה אוגדה 252. חטיבת השריון בקו הייתה חטיבה 7 בפיקוד ג'קי אבן (שהחליפה את חטיבות השריון של האוגדה, שיצאו מהקו לסדרת אימונים). גדוד החי"ר הדרומי היה גדוד 12 "ברק" מחטיבת גולני,2 שהייתי בו סמג"ד. מִתאר התרגיל היה התקפת-פתע של כל הצבא המצרי, הערוך בצד המערבי של תעלת סואץ - זהה לחלוטין להתקפה המצרית באוקטובר 1973.

בסיכום התרגיל במפקדת גדוד 12 במיתלה, אמר אלוף שרון, שהתרגיל חשף בצורה ברורה את הקשיים המבצעיים להגעת הטנקים לעמדותיהם לאורך קו התעלה; ולכן, המעוזים נשארו חשופים לבדם להתקפות האויב. לאור מסקנות התרגיל, קבע שרון, כי בהתקפת-פתע מצרית, יש לפנות מיד את המעוזים. אם ניתן - הפינוי יבוצע, עוד לפני פרוץ הקרבות. בהמשך הוסיף שרון, כי יש לצייד את כל המעוזים בזחל"מים (לפי הסד"כ בכל מעוז), כדי שהפינוי יהיה עצמי על-ידי לוחמי המעוזים ללא מעורבות של כוחות אחרים. שרון הדגיש, שזו פקודה לביצוע מיד.3 אחרי התרגיל, דאג שרון בהדרגה לצמצם את כמות המעוזים בקו התעלה מ-32 לעשרים - דהיינו צמצום ב-37.5 אחוזים.

לאחר סיום המלחמה וחזרת השבויים ממצרים, התקיימו תחקירים מבצעיים ברמה הגדודית לכל המעוזים בניהול ישיר של המג"ד (חלקם הגדול על-ידי אמיר ראובני וחלק נוסף על-ידי אורי הורוביץ, סמג"ד 68 במלחמה ובהמשך מג"ד 68). בתחקירים נחשפו שני מקרים חמורים ביותר בעניין פינוי המעוזים:

מעוז "מפרקת" בגזרה הצפונית (ת"פ מג"ד 9) - בשישה באוקטובר בלילה, הגיע הטנק של סא"ל עמיר יפה, מג"ד 198 (מחטיבה 460 בית-הספר לשריון), למעוז. אבנר אפרתי, מפקד המעוז, נהרג בשעות הראשונות לקרב, ואחריו נהרגו סמל המעוז, המ"כים ועוד חיילים. המעוז היה הרוס לגמרי, ונותרו בו שישה חיילים (מתוכם שלושה "שלב בי"תניקים"4), כולם הלומי-קרב ובלתי-כשירים לחלוטין להמשך לחימה. עם הגעת הטנק קפצו השישה בשמחה אדירה על הטנק, שמבחינתם בא להציל את חייהם. במקום לפנותם מיד, הודיע להם המג"ד, כי עליו לקבל אישור לפנותם. כשפנה לדרג הממונה עליו,5 קיבל תשובה שימתין, כי המח"ט צריך לקבל אישור מהדרג הממונה - האוגדה (יתכן שהאוגדה פנתה בתורה לפיקוד וכן הלאה). התשובה לא הייתה סתם שלילית, אלא מלווה בסיסמה דמגוגית: צה"ל אינו מפנה מעוזים.

ששת החיילים הורדו בכוח ובבושת-פנים מהטנק, ונזרקו חזרה למעוז. הטנק נסוג מיד מהמעוז, וחזר לשטח בשליטת צה"ל. למחרת בבוקר נפלו כולם בשבי.

מעוז "ליטוף" בגזרה הדרומית (ת"פ מג"ד 52). בשישה באוקטובר בלילה, הגיע טנק מגדוד 52 למעוז. גדי רשף, מפקד המעוז, ומיכה גלעד, סגנו, נהרגו בשעות הראשונות לקרב. בהמשך נהרגו סמל המעוז, המ"כים וכמה חיילים. נותרו בו כשמונה חיילים בלבד ללא מפקדים. בני פיינשטיין, אחד החיילים, תפס פיקוד. הם היו בטוחים, שהטנק בא לחלצם ולהציל את חייהם.מפקד הטנק אמר להם שעליו לקבל את אישור המג"ד עמנואל סקל. המג"ד ביקש אישור מהמח"ט,6 שפנה לאלוף מנדלר, מפקד האוגדה, ושוב התשובה שלילית - כמו ב"מפרקת".

אוגדה 252 נמצאה עדיין בהכנות לחידוש מלחמת ההתשה, וסירבה להבין, שזו מלחמה כוללת. החיילים קיבלו פקודה לחזור מיד למעוז, והטנק עזב את המעוז. למחרת נפלו אנשי "ליטוף" בשבי המצרים.

מאותו הליילה לא הצליח אף טנק מאוגדה 252, מאוגדה 162 ומאוגדה 143 להגיע לאף מעוז. הטנקים היחידים, שנותרו בקו, היו שני טנקים, שהגיעו ל"בודפסט". הם הגנו על המעוז, הדפו והשמידו כמה התקפות על המעוז. רק בזכות איכותם המקצועית ועוז רוחם (גבורה אמיתית) ניצל "בודפסט" מכיבוש, ונשאר בידי כוחות צה"ל עד סיום המלחמה.

שני טנקים, שהיו במתחם "אורקלים" (שלישי נפגע במהלך הקרבות), מנעו בגבורה רבה את נפילת "אורקל" א', חרף נפילת הקצינים, הסמל והמ"כים בשעות הראשונות לקרב.

טרם פינוי המעוזים

בשש השעות הראשונות בשבעה באוקטובר לא היה בידי, בעמדת החפ"ק הגדודית, לסייע יותר למעוזים בגזרה שבפיקודי. הטנקים, שהיו אמורים לשמש כאגרוף הבלעדי לבלימת ההתקפה המצרית, נפגעו והושמדו. בשלב הזה לא היו לגדוד, לחטיבה ולאוגדה כוחות עתודה לתגבור, או לסיוע. הסיוע הארטילרי נפגע אנושות, והפסיק לפעול. חיל האוויר לא היה קיים.

כוחות קומנדו מצריים כיתרו אותנו ממזרח. לא היה שום סימן או ידע באשר לכוחות המילואים של צה"ל. ד"ר קינן, הרופא הגדודי, לחץ עליי ללא הפסק לפנות את הפצועים הטנקיסטים לבלוזה, ומשם לבתי-חולים. לא אישרתי מחשש פן ייפגע האמבולנס על-ידי כוחות הקומנדו המצרי, שכיתרו אותנו לכאורה. מצב נואש.

התעצמה אצלי התפיסה, שמאחר שברור לי ללא כל צל של ספק, שזו מלחמה כוללת ולא מלחמת התשה (כפי שנמסר לנו בקבוצת הפקודות אצל המח"ט לפני פרוץ המלחמה), כי משימתי, כמג"ד, כעת להציל את החיילים ואת המפקדים בגדוד, שנשארו בחיים ולפנות במידת האפשר את המעוזים, על בסיס פקודת שרון מהתרגיל ב-1971.

תא"ל מגן אישר לי ללוות את האמבולנס לבלוזה עם שני זחל"מי החפ"ק הגדודי, וביקש שאיכנס אליו לתדריך. בשעות בוקר מוקדמות נענו במבנה כשזחל"ם המג"ד הוביל, ואחריו במרחק כמאתיים מטר האמבולנס, וזחל"ם הסמג"ד/קש"א סגר את המבנה – תנועה אטית, שלוותה בעצירות לאיתור מארבים.

כל השעות הללו (כולל התנועה לבלוזה) הייתי בקשר אלחוטי רצוף עם המעוזים, שהחזיקו מעמד. עודדתי והרגעתי, עד כמה שניתן במצב כזה. בשום שלב לא הבטחתי, שתגיע תגבורת. אף מעוז ואף מפקד בגדוד לא הציע, למרות המצב הקשה, כניעה או נפילה בשבי. שאבתי כוח מהמפקדים ומהחיילים במעוזים והייתי נחוש יותר ויותר לבצע את ההחלטה הקשה לפנות את המעוזים כמה שיותר מהר. היה ברור לי מראש, שזו תהיה משימה קשה ביותר ואולי בלתי אפשרית לשכנע את מגן לאשר את הפינוי.

קבלת ההחלטה לפנות את המעוזים

תא"ל מגן (שעמו עמדתי להיפגש) הוא קצין שריון ותיק, מוכשר ומוערך. בשבעה באוקטובר, למחרת יום הכיפורים, עמד לקבל פיקוד על אוגדה 252, להחליף בתפקיד את אלוף מנדלר, ולעלות בדרגה. המלחמה פרצה עשרים שעות לפני כניסתו לתפקיד המאוד יוקרתי. עם פרוץ המלחמה, היה לגמרי טבעי ומוצדק, שלקח פיקוד על גזרה מוגדרת וברורה.7 סד"כ חטיבה 275 בתחילת המלחמה עמד על גדוד טנקים 9 מחטיבה 14, גדוד חי"ר מילואים 68 מחטיבה 16, בסיוע שתי סוללות תותחים 155 מ"מ. כשלקח מגן את הפיקוד על הכוח (חמש-שש שעות אחר פרוץ במלחמה), כבר הושמד רובו של גדוד 9, וירד לגמרי ממצבת החטיבה; שתי סוללות הארטילריה נפגעו ויצאו מהסד"כ; מעשרת המעוזים בגזרה עם ארבעה לא היה קשר, וכנראה נפלו בידי המצרים.יתר השישה במצב קשה עד נואש. בנוסף, שני כוחות קומנדו מצריים נחתו במרחב החטיבה, ולחטיבה לא היו כוחות לטפל בהם. כוחות המילואים טרם הגיעו לגזרה.

פגישתי הראשונה עם תא"ל מגן, מפקד כוח "נמר", נערכה בבונקר הפיקוד החטיבתי בבלוזה. בחדר המפקד היו כמה מכשירי-קשר על הרשתות השונות. לא הכרנו זה את זה, ולא נפגשנו מעולם באימונים, בבט"ש, במבצעים ובמלחמות. שמעתי עליו, והוא לא שמע עליי מעולם (ייתכן שנמסרו לו הערכות מפי קודמו בתפקיד). באתי לפגישה נעול על נושא אחד בלבד - אישור פינוי (ליתר דיוק, מילוט) לוחמי המעוזים לפני כיבושם והריגתם. עם כל הכבוד שהיה לי אליו, כבר בדקות הראשונות לשיחתנו, התרשמתי, שלא היה לו כל מושג מה התרחש ומתרחש בפועל בגזרה, שעליה הופקד. היה לי ברור, שמגן עדיין נמצא באווירה של מלחמת התשה מצד אחד, ומצד שני מלא ביטחון עצמי ביכולת צה"ל ללא קשר למציאות.

לאחר הצגת הנתונים והעובדות בפועל בשטח, ביקשתי לקבל אישור לפינוי עצמי של המעוזים. מעבר להיותה שלילה מוחלטת, תשובתו הייתה פוגענית מאוד, כולל במישור האישי. עזבתי את החדר מיד, וחזרתי למפקדת הגדוד.

אחרי זמן קצר נקראתי לפגישה שנייה עמו באותה "התפאורה". מגן הודיע לי, שגדוד 9 ירד מהסד"כ, ומג"ד 9 עזב את הגזרה, והתמנה לקצין אג"ם בחטיבה 460. לכן, מינה אותי כאחראי מאותו הרגע לכל המעוזים בגזרה כולל "מילאנו" ו"מפרקת" (שהיו בתחילת המלחמה ת"פ מג"ד 9).

עליתי ל"טורים" גבוהים (חוצפה צברית אופיינית), ואמרתי לו, שאין מדברים אליי בסגנון, שהיה בפגישה הראשונה. הצגתי לו בפירוט את פקודת שרון מסיום התרגיל בשנת 1971, והדגשתי, שיהיה עליו לדראון עולם כתם הפקרת לוחמי המעוזים למוות, אם לא יאשר את הפינוי בהקדם.

תוך כדי סיום הפגישה התרחש אירוע דראמטי במרחב: פלוגת הקומנדו המצרית, שנחתה מצפון לבלוזה (שעליה התרעתי במשך כחצי שעה לחטיבה ולמח"ט אישית), נעה בחסות החשיכה, והתמקמה למארב נגד כוחות המילואים, בין בלוזה לרומני, בלא שהמח"ט נקף אצבע בנושא. כעשר בבוקר בערך הגיעו כוחות המילואים הקדמיים8 של אוגדה 162 לאזור, והותקפו קשות מהמארב בטילים "סאגר" וברקטות RPG. לחטיבה 217 נגרמו אבדות כבדות (כעשרה הרוגים וכשלושים פצועים). לאחר התאוששות קצרה, הותקפה פלוגת הקומנדו המצרית והושמדה כולה.9

בפגישתנו הראשונה שאלתי אותו האם עשו משהו עם פלוגת הקומנדו המצרית. הוא התעלם לחלוטין מהנושא, או שכלל לא דווח על הימצאות הקומנדו המצרי במרחב החטיבה. עם תחילת קבלת הדיווח על האירוע, השתנה בבת-אחת יחסו אליי (גם אישית וגם כמג"ד 68). הוא הורה לי להישאר אתו.

לאחר דיווח מפורט על התרעתי לחטיבה, כיצד נעניתי וכיצד לא עשתה החטיבה מאומה בנושא - פניתי בשלישית אליו (בצורה תרבותית הפעם), וביקשתי, שישקול פעם נוספת את פנייתי לאישור פינוי המעוזים.

ושוב, דרמה: מגן אמר לי, אטפל אישית בנושא. אני מקבל באופן מלא את בקשתך/דרישתך. ייקח קצת זמן, ואשיג אישור. התחל לתכנן, וחזור אליי להצגת התוכנית. אאשר לך, ואישית תפקד על הפינוי. בתוך המצב הכל-כך קשה, הכל-כך נורא והכל-כך נואש - "רגע קטן של קורת-רוח, של תקווה ושל אמון מתחדש".

תא"ל קלמן מגן פעל בפיקחות מיוחדת, בנחישות ובעקשנות בכל הרמות - אלוף מנדלר באוגדה 252, אלוף גורודיש בפיקוד הדרום וייתכן שגם ברמה המטכ"לית. סמוך לשעות הצהריים התקבל האישור המיוחל לפינוי הלוחמים ולמילוטם מהמעוזים. מגן נתן לי פקודה מפורשת: מג"ד 68, מוטל עליך לתכנן ולפקד על פינוי כל המעוזים בגזרת החטיבה.

קרבות לפינוי/מילוט המעוזים בגזרה הצפונית

מערכת שיקולים מורכבת עמדה לנגד עינינו בתכנון פינוי המעוזים, שנעשה בשיתוף פעולה הדוק ובהתייעצות עם מפקדי המעוזים. בשורת הפינוי הביאה להתרגשות רבה (שלוותה בתקלות) בקרב מפקדי המעוזים ואצל לוחמיהם –ובעיקר, לתחושה של הצלה אפשרית מהתופת. כל פעילויות החילוץ היו עצמיות ללא סיוע מכוחות אחרים.

"טרקלין" – לא הופגז ולא הותקף. ניתן לפינוי ללא בעיות מבצעיות.

"בודפסט" – הופצץ, הופגז והותקף ללא-הרף. לא ניתן לפינוי ולחילוץ בשלב הזה, עקב חסימת ציר הגישה למעוז על-ידי כוח קומנדו מצרי. בשלב הזה, הצליח להדוף את ההתקפות לכיבוש המעוז בעזרת שני הטנקים, שחברו למעוז בתחילת המלחמה.

"אורקל" א' – במצב קשה מאוד. הופגז והותקף כל הזמן. המפקדים נהרגו. כוח מ"אורקל" ב' בפיקוד הקצין דוד אבודרם, חבר למעוז וקיבל פיקוד. בעזרת שני הטנקים הצליח בשלב הזה להדוף את ההתקפות. מועמד אפשרי לחילוץ עם קשיים מבצעיים רבים.

"אורקל" ב' – ירד מהסד"כ. כל הכוח, שהיה במעוז, חבר ל"אורקל" א'.

"אורקל" ג' – ללא קשר מזה זמן רב. כנראה, נפל בידי המצרים.

"לחצנית" – ללא קשר מזה זמן רב. כנראה, נפל בידי המצרים.

"כתובה" – תחת הפגזה והתקפה מתמשכות.בשלב הזה ירידה בלחץ. המעוז ניתן לפינוי וחילוץ.

"דרורה" – המעוז נמצא בלחץ מופחת יחסי לאחרים.ניתן לפינוי וחילוץ.

"מילאנו" – נמצא תחת הפגזות והתקפות בלתי פוסקות. כותר ממזרח על-ידי כוחות מצריים גדולים. זקוק וניתן לפינוי וחילוץ עם קשיים מבצעיים רבים.

"מפרקת" – ללא קשר מזה זמן רב. כנראה, נפל בידי המצרים.

העיסוק בתכנון וביצוע משימות הפינוי והחילוץ נתן כוח ועוצמה מחודשים. לאחר 24 שעות, כמעט בלתי אפשריות, ללא שינה, מזון ושתייה שלוו במתח, שלא פסק אף לשנייה אחת. הצלה של חיים של כל לוחם, היא בבחינת הצלה של עולם ומלואו.

מגן הקצה לי חדר קשר קטן לידו לפיקוד ושליטה על מבצעי החילוץ.

חילוץ מ"כתובה" ומ"דרורה"

פקודת התרעה מוקדמת ניתנה ל"דרורה" ול"כתובה", לאחר אישור התוכנית על-ידי מגן. המ"פ מולי, מפקד "דרורה", קיבל פיקוד בשטח גם על "כתובה". היו כמה תקלות בפינוי שני המעוזים, אך התגברו עליהן. שני הכוחות חברו יחד ללא היתקלות בכוחות מצריים, והתפנו דרך תעוז "יורם" לשטחנו. הצלחת הפינוי עודדה מאוד והמריצה את תכנון החילוצים הבאים ואת ביצועם.

חילוץ מ"אורקל" א'

כבר בשלבי התכנון התגלו קשיים וסיכונים לאור השימוש האפשרי בציר אחד בלבד (ציר "אשר") הצמוד לסוללה המזרחית של התעלה. העובדה ש"אורקל" ג', הנמצא בידי המצרים, יושב על הפתח הדרומי של מתחם "אורקלים". ציר הפינוי עד "לחצנית" (כאן הייתה האפשרות הראשונה לפנות מזרחה על ציר "זגוגית" - דרך הפלסטיק), שנמצא בידי המצרים, ואפשר שיהיו מארבים, מיקוש ועוד צרות. גם "לחצנית", ששלט על פתחת דרך הפלסטיק, נמצא בידי המצרים.

הסתמן מיד, כי החילוץ הזה יהיה אלים מאוד, ועלול להיות מלווה בסדרה של קרבות היתקלות. התכנון לווה בהתייעצות שוטפת עם דוד אבודרם. האופציה לוותר על החילוץ עקב הסיכונים הברורים ולהשאירם במעוז נפסלה על הסף על-ידי דוד אבודרם, שהבהיר כי יכולת עמידתם מוגבלת מאוד ולמעשה אפסית. לרשותו עמדו שני טנקים בפיקוד סמל שלמה ערמן. דוד האמין בכל לבו שיוכל להתגבר על כל המכשולים הצפויים. מגן אישר את התוכנית, ומבצע החילוץ יצא לדרך, חרף החששות הכבדים, בסביבות 15:30 בשבעה באוקטובר.

תחת אש כבדה של הטנקים שלנו ואש מקלעים מזחל"ם הלוחמים, הצליח הכוח של דוד לעבור את "אורקל" ג' ללא תקלות וללא נפגעים. על היתקלות נוספת על ציר התנועה של מארב מצרי הצליח הכוח לעבור הלאה דרומה לכיוון "לחצנית". בדרך נאספו לזחל"ם כמה לוחמים, שהיו בתצפיות בט"ש לפני פרוץ המלחמה, ולא הצליחו לחבור למעוז מאז.

צפונית מעט מ"לחצנית", נתקל הכוח של דוד במארב מצרי גדול, כולל ירי מאסיווי של רקטות RPG, שפגעו בטנק האחורי ובזחל"ם הלוחמים. דוד נפצע קשה, ואחרים נפצעו. הטנק הקדמי המשיך דרומה, וניתק לגמרי מהכוח. מבצע החילוץ נכשל, והלוחמים נפלו בשבי המצרים.

תחושה קשה למדי במפקדת גדוד 68 ואצל מגן. למרות הכל, החליטו להמשיך במבצעי הפינוי והחילוץ, חרף התוצאה של חילוץ "אורקל" א'.

אפיזודה מרתקת בין לבין

לאחר כישלון החילוץ מ"אורקל" א', יצאתי להתרענן באוויר הצח ולמחשבה באשר להמשך מבצעי החילוץ. מפקדת אוגדה 162 בפיקוד אלוף אברהם אדן התמקמה בבלוזה, וקיבלה אחריות ופיקוד על הגזרה הצפונית.

פגשתי באקראי את דוביק תמרי, סגן מפקד האוגדה (אנחנו מכירים מזה שנים רבות מאז שהיינו נערים). קיבל ממני דיווח מפורט, כולל הערכת-מצב מעודכנת. תמרי מסר, כי לרשותו פלגה מסיירת מטכ"ל (והבנתי שדובר בפלוגה), ושאל האם יש לי הצעה מתאימה להפעלתם. הצגתי לו תוכנית ראשונית, שכללה סד"כ של פלוגת טנקים מוקטנת, פלוגה מסיירת מטכ"ל בסיוע סוללה/שני סוללות ארטילריה בפיקודי האישי, שתנוע עם חשיכה בהובלתי לתעוז "יורם", ומשם במבנה קרבי נשתלט מחדש על "דרורה" ובהמשך גם על "כתובה" (שעזבנו לפני כמה שעות), ונקים אזור שליטה ישראלי, שיאפשר בסיס יציאה לכוחות נוספים לטיהור השטח צפונה עד "לחצנית" ו"אורקלים" ודרומה עד "מפרקת".

תמרי אמר, שהוא הולך להיפגש עם הכוח מהסיירת, ויחזור אליי בהקדם. בינתיים פקד עליה פיקוד הדרום לעזוב מיד את בלוזה ואת הגזרה הצפונית (כולל החזרת הפיקוד לקלמן מגן), ולנוע להיערכות דרומה לגזרה המרכזית. בפגישה נוספת עם תמרי הוא מסר לי, כי לאור העברתם לגזרה אחרת, המבצע מבוטל, מה גם שאנשי סיירת מטכ"ל סירבו להשתתף במבצע כזה, שלא התאים להם. כך נקבר ה"מבצע ההירואי" עוד לפני שנולד.

חילוץ מ"מילאנו"

בשיחות עם המ"פ יעקב טרוסטלר, מפקד המעוז, ועם מיכה, סגנו, אחר-הצהריים התברר לחלוטין, כי לא יהיה ניתן להיחלץ מהמעוז באור יום ולא באמצעות זחל"מים, כיוון שהמעוז הוקף בכוחות מצריים גדולים בשטחנו ממזרח.

התוכנית, שעובדה במשותף, קבעה, שפינוי המעוז ברגל יתחיל בשעות החשיכה. במעוז היו 42 אנשים, וביניהם שנים-עשר שריונרים, שטנקיהם נפגעו, ופינו את עצמם למעוז, בחלקם פצועים. כמו-כן, היו בו כמה אנשי מנהלה, שהיו חלק מכוח המעוז. ציר התנועה באזור קנטרה מזרח היה אמור להיות ניווט והתחמקות מזרחה, ואחר כך צפונה לכיוון תעוז "יורם". מהתעוז פינוי רכוב על גבי זחל"מים לבלוזה. האופציה להישאר במעוז חרף הסיכונים הרבים להסתננות בתוך כוח מצרי גדול נפסלה לחלוטין על-ידי שני מפקדי המעוז. מבחינתם עדיף ללא ספק ליטול סיכונים מאשר להסתכן בנפילת המעוז בידי המצרים. טרוסטלר ומיכה שידרו נחישות וביטחון, שיעלה בידם להוביל את כוח הלוחמים לשטחנו. התוכנית אושרה על-ידי מגן, שהחליט לעקוב אחרי החילוץ מקרוב.

בשעות החשיכה, יצא הכוח מהמעוז בתנועה רגלית שקטה, לאחר התארגנות ותדריך ובקשר רציף עם מג"ד 68. הכוח נע באטיות עקב הפצועים ובזהירות רבה, כדי להימנע מהיתקלות עם הכוחות המצריים. לאחר כמה שעות של תנועה נתקלו בכוח מצרי. תוך כדי ההתחמקות, נוצר נתק בתוך הכוח. 24 לוחמים בפיקוד טרוסטלר ומיכה הצליחו להתחמק ולהסתתר. שמונה-עשר לוחמים בפיקוד סמל שלום חלא (לוחם גולני לשעבר), וביניהם הפצועים, ניתקו מהכוח העיקרי, והתגלו כשהסתתרו במבנה נטוש בשמונה באוקטובר בבוקר. בקרב נהרגו כמה מהנחלצים, וחלקם נפצעו, ונפלו בשבי.

עם אור ראשון הגיע הכוח המרכזי לתעוז "יורם", ופונה לבלוזה בזחל"מים. מבצע החילוץ והמילוט מ"מילאנו" הסתיים ברגשות מעורבים (עד היום). מצד אחד שמחה אדירה להישג המדהים של חילוץ עצמי של 24 לוחמים; ומצד שני, צער כבד על השמונה-עשר, שלא הייתה כל ידיעה על גורלם. סיפורם המלא התברר רק עם חזרתם מהשבי המצרי של הלוחמים, ששרדו בחיים.

הערות:


1. אלוף שרון ואלוף ישראל טל (טליק) התנגדו בחריפות לתפיסה ההגנתית הנייחת של קו בר-לב.
2. עדיין הורשו לשרת במעוזי קו התעלה גדודי החטיבות הסדירות וחטיבות צנחנים מילואים בלבד. רק באוגוסט 1972 התחילו לשרת במעוזי התעלה גדודי מילואים. גדוד 68 הוא הגדוד השלושה-עשר ברשימת אותם גדודי המילואים – מספר מזל רע.
3. מן הראוי לציין, במלחמת יום הכיפורים אכן היו זחל"מים בכל המעוזים.
4. חיילים מבוגרים בהכשרה צבאית לא לתפקידי לחימה – העורך.
5. חטיבה 460, או חטיבה 14.
6. חטיבה 401 בפיקוד דן שומרון, שקיבל את הגזרה הדרומית תחת פיקודו.
7. לשבחו של תא"ל מגן, שבחר להיות מפקד קרבי מובהק מאשר יועץ/מסתובב באחד מהמטות השונים.
8. חטיבה 217 בפיקודו של נתקה ניר.
9. לו כבשה פלוגת הקומנדו המצרית והשמידה את מפקדת חטיבה 275 בבלוזה, או את המת"ק ברומני, היו לפיקוד הדרום, לאוגדה 252 ולצה"ל נזקים הרבה יותר חמורים.

בפרק הבא – חילוץ והתארגנות מחדש


הכותב היה מפקד גדוד 68 במלחמה.
תאריך:  15/08/2014   |   עודכן:  15/08/2014
אמיר ראובני

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

מי ומי בפרשה:
 אורי מילשטיין / Uri Milstein 


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
גדוד 68 במלחמת יוה"כ: החלטת פינוי מעוזים
הודעות  [ 25 ] מוצגות  [ 25 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
אלף אלף
15/08/14 17:28
 
מיכאל ברונשטיין
18/08/14 08:03
 
יואל קורנבלום
19/08/14 11:06
2
אביתר בן-צדף
15/08/14 17:28
3
ערן גפני
15/08/14 18:27
 
אורי מילשטיין
15/08/14 21:23
 
אביתר בן-צדף
16/08/14 11:24
 
חיים גרינברג
16/08/14 10:11
 
ערן גפני
17/08/14 10:24
 
יואל קורנבלום
18/08/14 00:06
 
ערן גפני
18/08/14 10:19
 
יואל קורנבלום
18/08/14 22:11
 
ערן גפני
19/08/14 10:09
 
משה יצחקי
11/07/15 13:18
4
חשדנית
15/08/14 18:36
5
shaulsela
15/08/14 19:37
 
ערם גפני
17/08/14 10:38
 
shaulsela
17/08/14 20:20
 
ערן גפני
20/08/14 10:09
 
shaulsela
20/08/14 22:31
6
יואל קורנבלום
16/08/14 08:46
7
מסעודה משדרות
16/08/14 11:07
 
יואל קורנבלום
16/08/14 23:37
 
בוזי (בוזגלו)
18/08/14 00:33
8
ממנהרות בצפון
16/08/14 16:18
פורום: פורום אלפרדו כתוב הודעה
+
בבבזזזזזזז
17/10/16 10:53
+
כותבי תרחישים
24/07/15 17:47
 
ב.ניצן
26/07/15 12:57
 
כותבי תרחישים
18/08/16 11:19
+
שבץ חלובה
26/09/15 15:55
 
שאסור לדעת?
27/09/15 00:21
 
מקור מהימן
18/10/15 16:00
 
עזרא מנצור
15/01/16 00:26
 
הפנתר
4/08/16 01:30
 
ישראלי כועס מאוד
26/02/16 01:23
+
אהרון רול צבא
20/02/16 10:07
 
שוחר-שלום
25/02/16 23:02
+
מטי
2/10/15 10:16
+
בבון זה קוף
17/09/15 09:54

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
פרק ארבעה-עשר ממחקרו/ספרו של ד"ר אורי מילשטיין על פרשת ניצנים במלחמת העצמאות. בפרק מפקד חטיבת "גבעתי", שמעון אבידן, מופקע מחזית הדרום ומרוב חטיבתו, כדי לפקד על מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים; אבידן נכשל, הדרך לירושלים לא נפרצה, והפיקוד על המשימה הועבר ליצחק רבין ולגדודי הפלמ"ח, שאף הם נכשלו
פרק שלושה-עשר ממחקרו/ספרו של ד"ר אורי מילשטיין על פרשת ניצנים במלחמת העצמאות. בפרק: התוכנית האסטרטגית של ההגנה לקראת הכרזת העצמאות להשתלט על גבולות המדינה עוד לפני פלישת צבאות ערב. התוכנית כללה "השמדת כפרים" ערביים שהיוו בסיס לתקיפת התחבורה היהודית. כך החל הטרנספר של ערביי ארץ-ישראל (ה"נכבה"). קצינים בדרגות גבוהות לא אומנו והדבר פגע קשות בניהול המלחמה בתש"ח, הועבר כמורשת לצה"ל, ופגע קשות בתפקודו
01/08/2014  |  אורי מילשטיין  |  תחקירים
הימצאות גדוד חי"ר 68 מילואים (בסולם 4 ברמה מבצעית) בקו החזית הקריטי ביותר למדינת ישראל במלחמה הוא מחדל וביזיון גדול בפועל, זה היה "קו גדוד 68" ולא קו בר-לב חיל האוויר לא רק שלא השתתף בפועל בקרבות ולא סייע לכוחות היבשה המותקפים, אלא פגע שלא מרצון, כמובן, ברוח הלחימה המלחמה פרצה בשעה 13:50 בלא שהייתה פקודת התרעה - לא היה נוהל קרב אלא איבוד עשתונות
01/08/2014  |  אמיר ראובני  |  תחקירים
פרק שנים-עשר ממחקרו/ספרו של ד"ר אורי מילשטיין על פרשת ניצנים במלחמת העצמאות. בפרק: תיאור בדידותו של קיבוץ ניצנים; האיום של מחלקת גדוד 53 לשבות שביתת רעב, עקב התנאים הגרועים; העוול שעולל מפקד הגדוד, יצחק פונדק, לגיבור "שיירת ניצנים" מפקד הפלוגה, שלמה קרייזלר, והתנצלותו של פונדק אחרי שנים
25/07/2014  |  אורי מילשטיין  |  תחקירים
ממש לא הייתה תחבולה, והכל נעשה בצורה שבלונית לא היה ריכוז מאמץ. ניסו לעשות הכול בכל המקומות האמירה, מגִנים על קו המים, סותרת את עצמה. אין דבר כזה: לבלום בקו הראשון בכל מצב לא הייתה תוכנית הגנה. "שובך יונים" הייתה תוכנית לפריסה "אוניברסלית" ו"גמישה" למערכת הגנה צריכים להיות עומק וגמישות. המעוזים היו יסודות סטאטיים במערכה ויסודותיה העיקריים, כשדובר בצליחה המצרית בעוצמה קטנה
25/07/2014  |  יום-טוב תמיר  |  תחקירים

רשימות נוספות
גדוד 68 במלחמת יוה"כ: קרבות 8-6 באוקטובר  /  תא"ל (במיל) אמיר ראובני
מגדוד 9 נותרו שני טנקים  /  יום-טוב תמיר
גדוד 9 במלחמת יום הכיפורים: לחימה ולקחים   /  תא"ל (מיל') יום-טוב תמיר

פורומים
היסטוריה
פורום אלפרדו
צבא וביטחון
כתבות מקודמות
עופר מ' כהן
חיסכון לכל ילד: צעד אחרי צעד
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט