בחופי גיהינום שוב בוערת האש

בחופי גיהינום שוב בוערת האש,
לשטן יש הרבה מה לשרוף,
לקורבן, שנספה מכנים כאן טיפש,
כי אמת הוא גילה רק בסוף.

והמוות חופשי בין בתים מהלך
רחמים אין ואין מחילה,
הוא קוצר את כולם עם פרצוף מחייך,
גם תינוק רך בתוך עגלה.

רגעים אחרונים של האושר הדל,
מתגמדים מול כאב האסון,
הוא אף פעם לא סומך על תחושת המזל,
דל הורג - כמו את איש הממון.

כלי משמיד כבר נבחר, הקורבן על כוונת
ונוזל המורעל כבר בפנים,
בין כתובים, רוע לב, אלימות מכוונת,
בלבבות עשויות אבנים.

שוב מוסתר מרצח אחרי חליפה,
מחפש את זממו לממש,
לחיים אין מחיר - אין להם חלופה,
חייבים נגע זה לגרש.

יש מחיר גם לכל מלחמה הקדושה,
כל אדם כאן אותו משלם,
לפיוס זמן הגיע, זאת כלל לא חולשה,
לא - אינני יחיד, שחולם.

אז ניתן לשטן שנות רבות מנוחה
ולמוות ניתן רק לחלום,
נהפוך שדות מוקשים לגנים של שמחה,
לילדנו נוריש בם שלום.