כל יום ניצבת לבי מגעגוע,
לך ארץ זבת חלב ודבש.
בך השלום בבוץ שנאה תקוע,
אך עם חזק לרגע לא נואש.
עדיין מאמינים ונצמדים לדגל
ולפזמון תקווה כל לב הולם.
אל השלום חולמים, עולים לרגל,
אך אין אדם, שעם עצמו שלם.
אין ברחוב מקום מסתור בטוח
ואין אחד, אשר מרגיש מוגן.
גדוש שמות נספים, תפח הלוח
עם כל פיגוע תופת מסוכן.
שוב דם שותף דמעות שעל הלחי,
מעל עשרות קברים טריים פתוחים
ולא נותר הכוח אל הבכי,
כי בכי לא מכניע תותחים.
הורידו כלי משחית מהידיים.
הזמן הגיע כבר לשכל לדבר.
נסו את הפתגם: "טובים השניים..."
יחדיו תבנו- העתיד יפה יותר.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
