מביט במרקע
ונקרע לי הלב...
מה קשה המכה,
עוד יותר הכאב...
וברקע שתיקה... מעיקה...
לא מבין,
אך הפכה כל דקה,
כמו דקירה של סכין.
וכמה בקלות...
נגמרו החיים,
מעשה של שפלות...
שאיתו לא מסכים.
מסתובב מתוסכל,
מחפש תשובות,
אם ישנן שם בכלל...
הן וודאי כואבות.
מי צודק ומי לא...
לא הזמן לוויכוח...
כשהמלח כולו
על הפצע פתוח.
מתחבר בחיבוק
לעובדן הגדול...
מתחמק משיתוק,
זה עוזר לא לסבול.
מתקשה להגיב...
על נחיל מר של דם....
כמה זה מעציב...
נפש כל בנאדם.
רק דבר אבקש...
הכרעה עד התום...
תישמרו בתוך אש...
תחזרו בשלום!
