שוב הראש מכופף...
מחפש לו מסתור
והזמן, כמו הצב
לא מוכן לעבור.
הטילים שמעל,
התנפצו לרסיסים...
מי נפגע... מי ניצל?
מאמין בניסים?
ואחרי נפילות...
שוב חוזרים לשגרה.
עם פנים נפולות
האם יש כלל ברירה?
החיים נמשכים,
אל תקוות של מחר...
עם ישראל אחים...
על אויב מר נגבר.
... ועז, שמש תזרח,
כחיוך על פנים...
השלום שוב יפרח,
עם אימון בין שכנים.
השבויים יחזרו
ויגלידו פצעים...
את אימה יקברו...
ישיבו דרור לחיים.
