התירוץ האחרון

רועש, גועש אוקיינוס רגש...
בטן מלאה, יש מה לפרוק...
על פני כוכב, אנו כנמש...
אולי כדאי היה לשתוק?!

כדאי לא להגיב על רועה,
אשר שלח מלאך משחיט...
על גל שנאה כל-כך גבוה...
שקם אותנו להמית.

מעם הספר, כך הפכנו,
לעם רדוף במלחמות...
האם כל אבדות שכחנו?
ישנן גופות עודן חמות...

למדנו כה מהר לברוח...
מהאמת, מאחריות...
נתנו לשחיתות למרוח,
את הכללים של אנושות.

בעוד אנו קוברים מתינו,
יש הסופרים את הממון...
שמכוון כך את חיינו...
על סף יגון ושיגעון.

מתי נבין, שזה הרגע...?
אנו זקוקים למהפך.
יש זמן לא לאפשר עוד פגע...
לשלוח ברווזים שוב למטווח...

בעוד חצי שנה יספידו...
את הרוגים החדשים...
מה אז יהיה תרוץ, תגידו?!
עד אז יש כמה חודשים.