ישבתי עם המוזה לכתוב ברכה
לראש השנה.
פתאום נפל קאסם במחנה " זיקים",
פגע בחיילות ובחיילים,
צעירים ותמים
זכים וטהורים.
המוזה נבהלה
ובלי מילה והסתלקה.
אולי עברה לארץ החלומות,
שם קל יותר לחיות ,
והשאירה אותי לבד
עם העכבר ביד.
עם כל המשאלות
והתקוות והברכות.
אנחנו עם בחירה, וזה מה שרצה האל,
אבל כל כך קשה לחיות בארץ ישראל.
רק היום ,
לאחר שהתאוששתי מהאסון,
ומתחושת התסכול הנוראה,
אספתי קצת כוחות לברכה קצרה .
שתהיה לכולנו שנה טובה ,
שנת אושר ואהבה.
בלי תאונות בלי מלחמות.
שיתגשמו לכל אחד מכם ,
כל הרצונות וכל השאיפות.
הרבה אהבה , הצגות , שירה וספרים,
משפחה תומכת וחברים טובים.
שיתנו לנו סתם בשקט לחיות,
כמו כל עם רגיל , בלי הבטחות מיוחדות.
לא רוצים להיות אור לגויים,
רוצים לישון בשקט בלי פיגועים,
רוצים שיחזרו לבתיהם החיילים החטופים.
שנה טובה.
