"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב' יח)
"עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד." (בראשית ב', כד').
חשבון הנפש
שנת תשס"ז יוצאת ברגעים אלה מן הדלת הראשית שלנו, וכמו בדלתות מסתובבות נכנסת בשמחה השנה החדשה. שנת תשס"ח היא השנה החדשה. וכיצד מקבלים את השנה החדשה? כמובן, בצבע הלבן הוא מראה הקודש והטוהר. אנו מקבלים את השנה החדשה ברוח חדשה, בתקיעות שופר ובזעקה שייפתחו שערי שמים עד שבא יום הכיפורים ובתפילת נעילה גונזים את אחרונות הבקשות. שנה חדשה אפופת הילת תום, ורוח פיוס עולה ברגעים אלה. עטיפות קרום הבתולין מתעופפות להן באוויר ועוד מעט תאבד חדווה ראשונית. היש סיכוי ששנת תשס"ח תביא גאולה לעולם?
יש לנו על מה לערוך חשבון נפש בשנה הזאת. כן,לא רק חשבון נפש אישי אלא חשבון נפש קולקטיבי. על שום מה? הייתי מכריזה בזאת ששנת תשס"ו היתה שנה שבה מתה הזוגיות. שנה שבה הבענו צער מדי כמה שבועות על אובדן התמימות שלנו ועל אובדן החלומות שתלינו לנו בזוגיות נוצצת. זוגות מפורסמים פירקו את החבילה המשפחתית. בקצב מסחרחר יצאו במחול כשהם ללא בן הזוג הקבוע. לקראת השנה החדשה נעלו נעלי ריקוד לצליל ריקודי סולו.
דץ ודצה גזרו את הסרט שעטף אותם וטיף וטף לא עזר לנו, מהר מאוד אורנה דץ כיכבה על פני שלטי חוצות. היא יצאה לעבודה קשה בחברה למוצרים הקשורים לבית. באופן אירוני נטלה החברה שירותים של מי שכבר הבית לא מהווה בעבורה סמל קבוע. העולם החדש הוא עולם של לחוד ולא של ביחד. כל אחד לעצמו, כל אחד לנפשו. כל יחד הוא זמני וכל יחד עלול להתנפץ בקלות. השבירות וההיסדקות של היחד הפכה להיות בלתי נסבלת בשנה האחרונה. גם מי שנשאר יחד יכול היה להרגיש שונה ומוזר בעולם של כל אחד לחוד.
לפני כשלושה חודשים צפיתי במופע ענק שערכו רמי וריטה לקונצרן היי-טק באמפיתיאטרון קיסריה. ריטה עוד דיווה מעולם הבידור הישראליטופפה על הבמה בתנועות קלילות, וניסתה להנעים לקהל משירתה. במהלך המופע הזמינה ריטה את בעלה להופיע עמה. וכאן לחשתי לאישי, "אני חושבת שהם כבר לא יחד." והוא תמה על תחושתי. ניסה לברר כיצד אני מצליחה להבין מלשון הגוף של שניהם על החבילה שנתפרדה לה. ואכן החדשות לא איחרו להגיע. " מות הזוגיות האולטימטיבית" ניתן להגדיר זאת.
מעל דפי העיתונות מנסים כעת לברר מהן הסיבות, מנסים לחפש את הצלע השלישית ולמרוח לנו תיאוריות על משברים בזוגיות, מה שברור הוא - זוגיות כבר אינה לנצח. את המשפט "והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה", פשוט צריך למחוק מכל ספרי האגדות שמכרו לנו בילדותנו. אגדות נשברות לפעמים והסיום שנדמה שהוא לפעמים מפציע בהפתעה יכול להיות שהוא היה כתוב מזמן על הקיר. ואולי נשאיר את הסיום הזה רק לספרי האגדה, כדי שיישמר לפחות הגעגוע.
הזוגיות שלנו לא היתה מושלמת
מה קרה לנו? ומה קרה לזוגיות שלנו? השאלה אם הזוגיות שלנו היתה מושלמת אי פעם. אולי אנו רק פנטזנו לעצמנו שיש לנו זוגיות מושלמת. ובכן, נדמה לי שהזוגיות של בני האדם לא היתה מושלמת מעולם, תמיד היו סכסוכים וויכוחים בין אישה לבין גבר. היא רצתה לאכול מהתפוח, הוא ניסה למנוע ממנה, היא הצליחה לשכנע אותו לאכול למרות שאסור. העימות היה קיים מאז ומעולם, השאלה כיצד משחקים עם הכלים?
נדמה שהיום משחקים יותר מדי ב"שוברים את הכלים ולא משחקים". נדמה לנו שיותר קל לפרק את החבילה ולצאת לחיים חדשים מאשר להישאר ב"ביחד". יכול להיות שהעידן המודרני מאיץ את מעמדנו כבני אדם אינדיווידואליים ודוחק את מעמדנו כבני זוג, החיים בזוגיות הופכים מעיקים בחברה שמציבה לעצמה מטרות תחרותיות. נשים וגם גברים מרחיקים את מועד הנישואין עד כמה שאפשר. המועד הפך להיות מועד גמיש ונוח לשנות אותו בעידן המודרני, המתח הביולוגי הוסר בחסות המדע. ציוו לנו את החיים והשאירו אותנו כל אחד לגורלו.
איני פוסלת שיש נשים ויש גברים שבאמת סבלו יחד. איני פוסלת שיש נשים שאומללו על-ידי בעליהן. איני פוסלת שיש מקרים שאין סיכוי לגשר בין הפערים שצומחים עם השנים בין בני זוג ולפתע מוצאים שני בני הזוג שאין להם "שפה משותפת" שאין עם מי לדבר. יש גם מקרים שאין על מי לסמוך. יש גם מקרים שמאבדים את האמון. יש מקרים ש"הביחד" אינו קיים. ישנם מקרים אשר באמת לא ניתן לגשר בין הפערים הקיימים בין בני זוג. וישנם מקרים בהם הזוגיות אף מסכנת את חייהם של בני הזוג. אף על-פי כן, הקלות הבלתי ניתנת להבנה של פירוק החבילה שנקראת נישואין הופכת להיות נורמה חברתית.
עם זאת דווקא לאחר שנה שבה מתה הזוגיות אני רוצה להביע משאלה לגבי הזוגיות. אולי אני רוצה להביע משאלה לשנה החדשה כיוון שזה כאן וזה לא שם. זה כאן בינינו בוער כמו בשדה קוצים. זה כאן אצלנו מפורר אותנו ומאבד את מה שבנינו ואת מה שחלמנו לבנות כאן. התפוררות התא המשפחתי ואי היכולת שלנו לאחות אותו צריכה להפוך להיות מטרה לאומית.
לא טוב היות הנשיא לבדו
אחת הדוגמות הבולטות למותה של הזוגיות נמצאת בימים אלה בבית הנשיא. הנשיא הנבחר הוא בעצמו סמל לאי זוגיות. שמעון פרס הממלכתי הוא אדם ששומר על חיי הזוגיות שלו בקנאות אינסופית ואנו כמי שזוכרים לו חסד עלומים לא מחטטים במורכבות של חייו. זו פעם ראשונה מבחינה היסטורית שנשיא נבחר לנשיאות ואשתו שתבדל לחיים ארוכים הגברת סוניה פרס לא מופיעה לטקס ההשבעה במשכן הכנסת ולא בוחרת להפוך להיות לאישה הראשונה במדינה.
סוניה בחרה להיפרד מבעלה בגלוי או בסתר, כל הסימנים מעידים על חיי "הלחוד" שלה. העידן החדש מיוצג אצלנו בדמותו של הסבא רבא שלנו שהצליח להתאים את עצמו לרוח הזמן. נשיא המדינה היקר, מר שמעון פרס, עומד בראש עם שבחר להשמיט את ערכי המשפחה ובחר בסמן האידיאולוגי של האינדיווידואליזם.
דווקא שמעון פרס שצמח על ברכי הסוציאליזם תפח לממדים של "הלבד". הוא שיודע שחוסננו בלכידותנו חיזק את העוצמה שלו בזכות הבדידות בזכות היות זן נדיר. ואין זה מקרה שיושב לנו בבית הנשיא אדם שיש לו היסטוריה מרשימה במעשים למען הקולקטיב אך אין ספק ששמעון פרס גם פנומן בעשייה למען עצמו.
יכול להיות שכל הסימנים מובילים למסקנה שתרבות העבר מתה, זו שנשענה על ערכי היחד מתה. מה שנותר הוא הבסיס הרעוע. על בסיס של בדידות צומחת כעת תרבות חדשנית תרבות שרואה ביחיד גיבור. ואין טעם לראות ביחד סימנים להרואיות.
לא הכול ורוד בשובך
אנו משמשים כעת דוגמה לדורות הבאים. אין לאן למהר, תוהים להם הצעירים של היום. אין לאן למהר אם מוסד הנישואין כבר לא משמש אבן שואבת ואינו משמש מופת לערכים. אם הערך שנקרא משפחה מאבד את ערכיותו כולנו מאבדים את ערכנו כעם. המשפחה חייבת להיות אבן הייסוד שלנו כעם. היא יכולה ללבוש צורות חדשות, אך בלעדי המשפחה אין לנו עתיד.
כשיש בעיות בזוגיות, אני אומרת לעצמי רק בשובך יונים יש זוגיות מושלמת, כל החיים אנו מתמודדים עם בעיות ולא צריך להתחמק מן הבעיות. הרבה פעמים אנו מתעצמים בעקבות הבעיות. המשענת המרכזית היא הבית. המחוז אליו אנו חוזרים הוא הבית. בן הזוג עמו אנו מתעוררים הוא האחד שאנו בוחרים להתעורר עמו. לטוב ולרע.
בתרבויות רבות מיוחס ליונים אורח חיים מונוגמי והרמוני, ובשפה העברית הביטוי "זוג יונים" מתאר בני זוג החיים בהרמוניה ומאוהבים זה בזה. היום מספרים לנו המומחים שגם בשובך היון והיונה מורטים זה את נוצותיו של זה. גם זוג יונים עשוי לריב ולנקר האחד את השני בסופו של יום החיבור בין השניים הוא שמעצים את כוחם. אם מחזיקים ביד כמה מקלות יחד ומנסים לשבור אותם הדבר יהיה קשה לביצוע, לעומת זאת כל אחד לחוד יהיה קל לשבור ויהיה קל למוטט.
וכן, אני יודעת שהדברים כאן נשמעים כמו דברים סבתאיים. כמו רצון לחזור לימי העיירה היהודית. הרצון שלי לקראת השנה החדשה הוא רצון אמיתי למצוא דרך, שבו ילכו עם ציווי הלב ועם הערך שרואה בלכידות המשפחתית ערך חשוב. ציווי הלב בו אנשים מוצאים את החצי השני שלהם והולכים איתם בטוב וברע. נשארים גם כשרע, גם כאשר נדמה שנעשו שגיאות. הדברים היפים נשכחים לפעמים ברגע אחד ואותם מחליפים מעשי רוע ומלחמות נקם. זה קורה כל הזמן כשבאחת האהבה מפנה מקום לשנאה. הגבול הדק הזה בין האהבה לשנאה נפרץ לפעמים ומשלמים מחיר יקר לפעמים בעבור קהות החושים שמשתלטת. הגאווה מנסה לשלוט ואין היגיון.
בריאה חדשה
השנה החדשה, מגיעה בעוד מספר רגעים, בריח ניחוח של מאכלי החג, בתפוח בדבש, ברימון, בראש של דג. חלק מאיתנו יארח בביתו את בני משפחתו היקרים וחלק מאיתנו יארח בני משפחה שנפרדו מבני זוג. חלק מאיתנו ישב לשולחן עם אב שילדיו חוגגים במקום אחר או אם שילדיה חוגגים במקום אחר. הקרע הזה במשפחות שלנו הוא קרע שנמשך לתמיד.
הלוואי שלא הייתי כותבת מאמר על פרידות בראשית השנה החדשה, ואולי פרידה היא התחלה חדשה. התחלה של משהו טוב, משהו חדש. כמו שאמרה סקרלט אוהרה בסרט "חלף עם הרוח": מחר יאיר יום חדש.
בריאה חדשה / בלפור חקק
שיר לחתונתה של עדיפז וסרגיי 10.9.07
בתוך האופק הולכים שניים
חתן וכלה הולכים
אל שער השמים
קשת באופק רבת גוונים
והצבעים מתחלפים
לקצב פעימות הלב
של השניים
חתן וכלה
בוראים את האופק מחדש
באש האהבה
הולכים במים
בתוך האופק הם נולדים מחדש
בתוך האופק הם בוראים את הכל
הוא רץ לקראתה לדעת
היא רצה לקראתו לגעת
ושם בתוך המים, התהו הקסום
ראיתי אני הצופה
את שער האהבה והיקום
תמיד אוכל לספר נרגש
שהייתי בחתונתם
וראיתי איך העולם נוצק מחדש
-עולם יפה ותם -
מתוך הרעש
מתוך הרעד הנושם
מתוך התנועה של אמות הסִפים
וכמו כהן כסיתי את עיני
וברכתי במלכות וּבשֵם
כמו בסיפורים ובאגדות
צעדו החתן והכלה אל האופק
ואנו הצופים אכלנו ממתקים בחתונתם
ואם הסיפור עודנו קורה
יום יום ושעה שעה
הם עדיין חיים שם
את אהבתם המופלאה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
