הַבְהָרָה

בעודי תָּר וחוקר בָּךְ
מִן הגלוי אל החסוי
אני כבר יודע
גם כשעדיין רב הנִסתר
שאחד הדברים הטובים ביותר שֶׁקָרוּ לי
הוא
אַתְּ

ואני מברך
גם על המוגמר
וגם על ההמשך
וחוזר חלילה
וחס על כול רגע
שאיני בקִרבך
או בקִרבתך
או

לְפָחוֹת יודע שאת שָׁם בשבילי
ולַמִּצְעָר מצליח לדמיין
עד כמה שׁוֹנָה תֵרָאִי ותִשָּׁמְעִי
בשובך ממרחקי אֵין-
קץ של זמן מקום ועלילה
עַד שֶׁאֶתְרַגֵּל
אליך מחדש
והכול ישוב
להיראות ולהישמע
כמעט כבתחילה...

הִנֵּה לָמָּה
לפני כול ביאה
ותוך-כְּדֵי ואחרֵי
אני מַסְכִּית
ואני מקשיב
ואני מאזין
ואני משקיף
ואני צופה
ואני מַבִּיט
ואני מִסְתַּכֵּל
ואני מִתְבּוֹנֵן
ואני מעיין
ואני מרחרח
ואני דָּק
ואני שוקל
ואני טָר
ואני בודק
ואני בוחן
ואני מברר
ואני ממיין
ואני מדקדק
ואני חוֹכֵךְ
ואני מחשב
איך לא לאבד
רֶגַע לַשָּׁוְא

כך אני מצליח
להגיע מפעם לפעם
כמו מי שמתעקש
לדרוש בַּמְכוּסֶּה
ולחקור בַּמוּפְלָא
אל לב שטח ההפקר
שבין המוּתר לאָסוּר
וְשָם

אני עוצר
ומניח לָךְ
להחליט בעצמך
אִם לְשֵׁבֶט
אוֹ לְחֶסֶד.