חנוכה באושוויץ
באושוויץ
בגיהנום עלי אדמות
קיימת בדבקות
את מצוות הדלקת
נרות חנוכה,
חנוכייה לא הייתה לך,
לא סופגניות חמות,
לא לביבות מטוגנות
מעשה ידי אימא אוהבת
גם אימא כבר לא הייתה לך,
רק חוטים שנפרמו
בתושייתך כי רבה
משמיכה מרופטת,
שנמשחו בנוזל שומני
העיקר את הנרות להדליק,
לשמח את הלב
להאיר את החשיכה,
שלך ושל הילדים
בבלוק התאומים
היתומים.
האור לא חיכה לכם
בקצה המנהרה
באותם ימים,
אור הנרות
הפיח בכם תקווה
לשעה קלה.
אלוקים היה בעזרך
נס קרה וניצלת
נרות חנוכה הדלקת
כל ימי חייך
בשמחה ובדבקות,
תמיד הפלגת בזיכרון
לאותו חנוכה בגיהנום
עד אותו יום,
נר שישי של חנוכה
בו החזרת נשמתך
לבורא העולם,
דווקא בחג החנוכה.
הזמנה לאושוויץ!
הזמנה לאושוויץ!
זו אמת לאמיתה
זו לא מהתלה
צירוף מקרים מצמרר
ימים ספורים לפני האזכרה למותך
בנר שישי של חנוכה
אתה מוזמן בשמך הלועזי אנדראש
המופיע אצלם בכרטיסיות
ברשימות השמיות של התאומים
אצל דר' מנגלה ימח"ש
הפעם המספר המקועקע על ידך נעדר.
הזמנה לאושוויץ!
לחגיגות שישים וחמש שנה
מאז סיום המלחמה הנוראה
עשרים ושבעה בינואר (2010)
מוזלמנים מצוירים על הכריכה
להזכיר את מה שהיה
תוכנית מובנית מסודרת
גם תוכנית הפתרון הסופי
שהתוו הנאצים הייתה מסודרת.
הזמנה לאושוויץ!
היית נוסע אני יודעת,
פעפע בך הצורך העז להוכיח
את ניצחונך על הצורר.
הזמנה לאושוויץ!
הפעם קיבלת הזמנה
בפעם הקודמת נלקחת בכפייה
להשמדה נועדת בעורמה
ואתה כבר לא כאן י"ג שנה
והם לא עודכנו ולמי זה משנה
ופה בארץ הזו נפלת קורבן
בידי רופא רשלן.
הזמנה לאושוויץ!
והם חוגגים
אדמתם ספוגה בדם יהודי
ובקברי האחים "פונאר" ו"באבי יאר"
האדמה עדיין רועדת
כך בעיני רוחי ראיתי כשהייתי שם
ומארובות הקרמטוריום
עשן הקורבנות לשמיים מיתמר
והם מזכירים וטוב שכך
כדי לזכור ולהזכיר גם להם עצמם
ולא לאפשר לזמן להשכיח
ולא לאפשר למכחישים להכחיש
עד עולם.
66 שנה חלפו
שישים ושש שנה חלפו
החיים נושאים את הרגע
החיים נושאים את השעה.
הם הולכים ומתמעטים
הולכים לעולמם, מי בדרך הטבע,
מי ממחלה ומי מרשלנות רפואית מכאיבה.
שישים ושש שנה חלפו
מאותו אור שנראה בקצה המנהרה
בו יצאת עם אחותך התאומה מעמק הבכא,
ילדים הייתם יצאתם אל הלא נודע.
אתם כבר לא כאן כדי לקבל את ההזמנה
לטקסים הנערכים באושוויץ - בירקנאו
ב-27 בינואר מדי שנה בשנה.
שישים ושש שנה חלפו
ההזמנה אפורה גדר תיל לרוחבה
נעליים אדומות בתחתיתה
נעליים של ילדה מי ידע מה עלה בגורלה,
הזמנה מעוצבת מזמינה באותיות קידוש לבנה.
"זוהי הפעם האחרונה" אמרת לי אז, ברחבת הטקסים
באושוויץ - בירקנאו במלאות חמישים שנה,
ארבע-עשרה שנה חלפו מאז הלכת לעולמך.
שישים ושש שנה חלפו
מאז נראה האור בקצה המנהרה
ואני ממשיכה לשאת את מוראות השואה
האישיים שלך, לא נפרדת מהזיכרון שלך,
הזיכרון שנשאת בגבורה.
המסע לאושוויץ - בירקנאו
הם צועדים במשעולים
בין המשרפות והצריפים
על הרמפה הם עולים
תחושת צמרמורת הם חשים
דמעות מציפות, מעיניהם זולגות
והם חופשיים בני חורין, ברוחם ובנפשם חזקים
על אותה רמפה הם עולים
עליה עמד האבא של עמיחי בני
עליה עמד הסבא של ראובן נכדי
אב ובנו במסע לאחר שישים ושש שנה
מסע מיני רבים ממסעות התלמידים
והשנה שלושה מנכדיי
פקדו את אושוויץ - בירקנאו
וחשו את צעדיו הקטנים של האב הסב
מנשה בן העשר, באותם ימים אפלים
על הרמפה הארורה
המקום שבמחי יד מונפת, של הצורר
שלחה למשרפות רבים מבני המשפחות
ביניהן גם אימא אוהבת
והוא שרד ויצא לחיים
והקים דורות ישרים, שבעקבותיו הולכים בדרכי החיים
ועד לאושוויץ - בירקנאו מרחיקים
כדי לחלוק כבוד אחרון לנספים
גם ממרחק השנים ועוד יבואו בעקבותיהם נוספים...
והם יצאו וישובו בני חורין.
הם צפים ועולים
הם צפים ועולים
מדפי המחשב
מדפי דף-עד
קרובי משפחה
שהיו רחוקים מהתודעה
והם כולם נספו בשואה.
הם צפים ועולים
אצלנו הילדים המבוגרים
שורשים אנו מחפשים
כדי להשאיר לצאצאים
את מה שלא ידענו
את מה שנבצר מאתנו לשמוע
כי הורינו החלוצים
סכרו פיהם
על כל מה שהשאירו מאחוריהם.
הם צפים ועולים
במחשבה בפירורי מידע
בתמונות מאלבום
שמשאירות אותם בזיכרון
ללא שמות מצוינים על גב
רק פניהם מישירות אלינו מבט.
הם צפים ועולים
בשמותיהם רגינה ויונקה,
בלוך בעריש נשוי לקרנצ'ה ברר
יהושע ומינדל סבי וסבתי הורי אמי
ראובן שפיז שנולד בווילנה ליוסף וחיה
ואבי עצמו נקרא ראובן שפיז
והיה יליד זלוצ'וב בגליציה בן ליוסף ושיינדל.
הם צפים ועולים
מתוך הדפים הממוחשבים
חיה שפיז אחותו של ראובן
ייתכן שהם בני דודים לאבי
ויששכר אחיהם שנולד בווילנה
ופאיה אחותם שנספתה בת שש-עשרה.
הם צפים ועולים
ואני מגלה עולם שלא הכרתי
יצחק ברר אחיה של אמי
ואשתו קלרה נספו באולסקו
עיר הולדתה של אמי
משה ויונה הורי מינדל
אמה של אמי וסבתי.
הם עולים וצפים
מתוך דפי-עד תמציתיים רשמיים
קלרה לבית שכטר נשואה ליצחק דודי
דבורה דודתי לבית ברר
בת ליהושע ומינדל – יטה
נשואה למשה הניג
נספתה בת שלושים ותשע.
הרץ הולנדר נולד באולסקו
נשוי לצילה לבית ברר נספה בשנת 1941.
הם היו עוד רבים
ביניהם ילדים צעירים ורכים בשנים
כולם היו דודים ובני דודים
משפחות ענפות
ואנחנו נותרנו
כדי להמשיך את שרשרת הדורות.
הם קבורים בפונאר ובווילנה
שם פקדתי קברי אחים
ולא ידעתי שביניהם לי דודים ובני דודים
ואני על קברם
אמרתי קדיש ופרקי תהילים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
