השבוע פקדתי את בית הקברות הישן בפתח תקוה. באתי לשוחח עם אבי. אדם שהחיים לא האירו לו פנים. ילדותו ידעה כמה תחנות ביניים כואבות, כשהמשמעותית ביותר הייתה בבית היתומים דיסקין בירושלים, ממנו נמלט כל עוד נפשו בו. בעשר אצבעותיו החל לבנות את עצמו כנער בודד בעולם. באתי השבוע לשוחח איתו ולשאוב ממנו כוח.
בְּבֵית היְּתוֹמִים דִּסְקִין בִּירוּשָׁלַיִם
הִתְפַּלֵּש אָבִי בְּפֶה חֲסַר שִׁנַּיִם
שֶׁמֶשׁ סְדוּקָה בַּיּוֹם
יָרֵחַ שָׁבוּר בַּלַּיְלָה
כָּלְאוּ דְּמָעוֹת מוֹחִילוֹת
מֵעֵינֵי יֶלֶד כָּרוּת מֵאַב
וְאֵם לא נוֹדַעַת הַמְּשׁוֹטֶטֶת מֵעֵבֶר לַיַּם.
בַּחֲצַר בֵּית הַיְּתוֹמִים דִּסְקִין בִּירוּשָׁלַיִם
בֵּין אֲמִירֵי עֵצִים חֲשוּפִים
נִכְלְאוּ כְּמִיהוֹת טְמִירוֹת
בְּשַעֲלֵי יַתְמוּת קוֹרְמֵי בַּחֲרוּת.
בְּאִלְמוּת שְׁפוּכָה קָרַע חוֹמוֹת
יַלְדוּת צְלוּבָה בְּבֵית הַיְּתוֹמִים,
בּו יָדַע יַלְדוּת אֲסוּפִית
בְּמוֹרַד עִתּוֹת בַּית פְּרוּעַ רַעַף
בְּחֹרֶש כְּפוּף גַּב וּבְלוּי שִׁיפָה,
אֲבָל אוֹתִי תָּמיד נָשָׁא
בְּמַעֲלֵה הָעִתִּים בֵּין קִירוֹת
רוֹעֲפֵי דֶּשֶׁן נוֹטְפֵי חֹם.
אוֹתוֹ נָשְׁאוּ שְׁחָקִים עִוְרִים בְּיַעֲרוֹת עַד
אוֹתִי הוֹתִיר רֵיק
אֲסוּפִי בְּעֶלֶט תּוֹעֶה וְנוֹפֵל.
