בשנת 2000, לאחר חשדות בפלילים,
התפטר - עזר ויצמן מהנשיאות - ופרש מהחיים הציבוריים.
שני מתמודדים, התחרו על התפקיד הרם,
תפקיד מכובד ונכסף - נשיא מורם מעל לכל העם.
בניגוד לכל התחזיות,
בבחירות חשאיות.
זכה
משה קצב מול
שמעון פרס, כשקיבל - 63 קולות.
היו הרבה שמועות,
המרמזות,
על לחצים ובחישות.
מאחר שהבחירות, כאמור, היו חשאיות.
איננו יודעים - מי ומי היו בין הקולות.
כשהתחילה לצוף פרשת קצב,
והעיתונות החלה במסעי הצלב,
נשמעו פה ושם קולות ולחשושים,
המרמזים על כך - שהרבה אינם מופתעים.
חברי כנסת ידעו, ריננו, שמעו פרטים עסיסיים,
ועיתונאים רבים, אשר יכלו למנוע את בחירתו,
מלאו פיהם מים, סגרו את העטים,
ולא מסרו את הפרטים.
אם אכן כך היו פני הדברים,
ואנחנו - האזרחים -
המאמינים -
הרגועים,
כולנו התבזינו והולכנו שולל.
לאן נישא את החרפה, ואיך נוכל בכלל,
לישון בשקט, להיות רגועים, ולהאמין,
בחברי כנסת מכובדים, ובעיתונאים,
אשר לעיתים - אולי פועלים - משיקולים זרים.
נכון שבעמדת הצטדקות, ניתן תמיד לטעון,
כי שמועות ורינונים,
מנת חלקם של אנשים רבים.
וכי לא יכולים לפעול לפי שמועות,
אלא חייבים להיות מצוידים - בעובדות.
אך, לאחר שכבר ספגנו בושה
מהתפטרותו המאולצת של עזר ויצמן,
האם לא היינו ראויים, לקצת יותר רגישות,
כאשר חברי כנסת בחרו את משה קצב לנשיאות.
כל מי שידע פרטים, ולא מנע את הבזיון, אשר ספגנו במדינה,
צריך להכות עכשיו על חטא, לבדוק כיצד כל זה קרה,
מה גרם לקשר השתיקה,
מי מגן עלינו, האזרחים התמימים ואיך נמנע את הפאשלה הבאה.
מי ידאג שהכביסה המלוכלכת, תתגלה ברבים,
לפני הבזיונות, הבושות, בתי משפט ומאסרים.
