אותיות הדומות זו לזו מהבחינה הגראפית, עלולות ליצור שיבושי לשון, ואחד השיבושים אשר חובה להתריע לגביו לבל יישכח המקור וייוותר השיבוש - מצוי בתפילת תיקון הטל לרבי שלמה אבן גבירול.
מקורו וסיבתו של השיבוש - בדמיון שבין האות ב' לבין האות כ'. בסוגי דפוס מסוימים דומות אותיות אלו זו לזו עד כדי יצירת קושי באבחנה. האבחנה קשה יותר, כאשר מבחינת המשמעות אפשר לראות את כל אחת משתי האפשרויות - תקינה וסבירה.
כמעט בכל מחזורי התפילה כתוב:
"לשוני כוננת, אלוהי ותבחר.
בשירים ששמת, בפי טוב ממסחר.
ונגדך כוננת, צעדי ממשחר.
ולי גרון תתה, בקראי לא ניחר".
במחזור ישן אחד מסדרת "זכור לאברהם" נמצא כי נכתב "לשוני בוננת" ולא "כוננת", וכך גם צריך להיכתב.
יובהר כי נדיר שתהיה חזרה כה קרובה על מילה בשורות השיר, כשהן (השורות) כה קרובות, וקשה לקבל כי המילה כוננת מופיעה גם בשורה הראשונה וגם בשורה השלישית; הדבר לא מתאים לסגנון שירת ספרד.
צריך להיות:
לְשׁוֹנִי בוֹנַנְתָּ, אֱלֹהַי וַתִּבְחַר
בְּשִׁירִים שֶׁשַֹּמְתָּ, בְּפִי טוֹב מִמִּסְחָר.
וְנֶגְדָּךְ כּוֹנַנְתָּ, צְעָדַי מִמִּשְׁחָר.
וְלִי גָרוֹן תַּתָּה, בְּקָרְאִי לֹא נִחַר.
בעניין המשמעות, כוננת היא מילה שכיחה בשפה ומשמעותה - חיזקת, ייסדת. ראה תהילים קי"ט, פסוק 73 - "ידיך עשוני ויכוננוני" = ידיך יצרו אותי וחיזקו אותי. המשמעות מתאימה לנאמר - כוננת צעדי, ולא כל כך מתאימה ל-כוננת לשוני.
בוננת - משמעותה: השגחת, שמת לב. מדובר במילה נדירה המופיעה פעם אחת בתנ"ך - ראה דברים ל"ב, פסוק 10, שם כתוב: "יסובבנהו, יבוננהו, יצרנו כאישון עינו" [שירת האזינו]. והמשמעות היא יותר מתאימה ללשון מאשר כוננת, במיוחד כששמים לב לקרבת המילה לתבונה הנדרשת כדי שהלשון תפעל כיאות.
