אחד מסימני הממלכתיות המייחדים את
קול ישראל מיתר התחנות המסחריות הוא הפתיח היהודי לשידורים בכל רשתות הרדיו - לפני חדשות השעה 6 ביום חול ("שמע ישראל") ובשעה 7 בשבת ("אדון עולם").
לאחרונה הופתעתי לגלות שבמקום לפתוח את השידורים בשידור הפתיח האמור כמו ביתר הרשתות, המשיכה 88 אף-אם, בראשות משה מורד, לשדר שירים, כאילו מדובר בבן חורג. זאת תוך מחיקת הסממן היהודי היחיד שנותר בתחנה זו.
קבלתי בעניין לנציב קבילות הציבור ברשות השידור, מר דדי מרקוביץ'. לאחר המתנה די ארוכה קיבלתי את התשובה השקרית והמזלזלת הבאה: "88FM חוגגת עשרים שנה בימים אלה. מעולם, מאז הקמתה, לא שידרה את התפילות האלה בבוקר, וגם לא את מהדורת החדשות הנלווית להן. ייחודה של התחנה היא בכך שהיא תחנת מוזיקה בלבד ברצף. גם מהדורות חדשות המשודרות ברשתות אחרות אינן משודרות ב-88FM".
שקרית, כי 88 (שבמקור הוקם כ"קול הדרך לעסקים") ועוד איך שידר חדשות. רק בינואר 2011 החליט מאן-דהוא להפסיק את שידור המהדורות, ועל הדרך גם הורידו את "התפילות האלה" לטובת שידור פרסומות, כלשונו של הנציב מרקוביץ. כמה זלזול, כמה תלישות. כמה נהִייה אחרי האליל החדש - אלוהי הכסף.
במקום להקרין ממלכתיות, כפי המתחייב מתחנת שידור ציבורי, פורקת 88 כל "עול מכביד" של יהדות, והופכת לתחנת נישה ככל תחנת רדיו אחרת בעולם. יהודי או ישראלי שיאזין לה בארץ בחו"ל לא יקבל את התזכורת היהודית המפעימה והמרטיטה כל לב יהודי אחת ל-24 שעות על-כך שאחרי 2000 שנה זכינו לקול משלנו - קול ישראל.
פניתי בעניין למנהל הרדיו,
שמעון אלקבץ. כתבתי לו שאפילו בקול המוזיקה שמשדרת לפעמים יצירות ארוכות מאוד - שאינן מאפשרות לה תמיד לקטוע את השידור לצורך חדשות - מוצאים לנכון להתיישר בהתאם לקו שמנחה את קול ישראל כבר עשרות שנים בשידוריו לישראל ולישראלים בעולם. אלקבץ בחר להתעלם מן הפנייה. אוי לבושה.
את קורט הצידוק להכללת 88 אף-אם כחלק מן השידור הציבורי, בניגוד לוועדות מומחים שקבעו בעבר מקום לממן אותה מכספי משלם המיסים, היא איבדה.
