מצודת החקרא

היכן שנוגעים בארץ ישראל, נוגעים בהיסטוריה. כאן היינו, כאן חיינו, נכבשנו, לחמנו, ואליה תמיד שבנו.

לאחר יותר מ-2000 שנה נחשפה מצודת אנטיוכוס אפיפנס (כן, זה מחג החנוכה) מצודת "החקרא", שבאמצעותה שלטו היוונים על בית המקדש. במהלך 100 שנות מחקר ארכיאולוגי בירושלים עלו שלל הצעות לזיהוי מיקומה של החקרא, המוזכרת בספר המכבים ובתיאוריו של יוסף בן מתתיהו.

מהי החקרא? הייתה זו מצודה בירושלים שנבנתה על-ידי אנטיוכוס בתקופת השלטון הסלווקי, ושימשה כמעוז שלהם ושל תומכיהם המתייונים. המילה "אקרא" פירושה מצודה ביוונית, ובארמית "חקרא".

המצודה נבנתה בסמוך לשנת 169 לפנה"ס. היא נבנתה במקום השולט על בית המקדש, ושימשה את אנטיוכוס להצבת חיל מצב בירושלים ולשליטה במקדש. המקורות מספרים על אכלוסה של המצודה באנשי צבא שכירים וביהודים מתיוונים, ועל הסבל הרב שסבלו אנשי ירושלים מיושבי החקרא. מערכת הביצורים האיתנה עמדה בפני כל הנסיונות לכובשה. גם לאחר ניצחון יהודה המכבי בקרב בית חורון (166 לפנה"ס) נותר המצב בירושלים כשהיה. "וירושלים הייתה שממה... והמקדש למרמס ובני הנכר בחקרא משכן לגויים". בזמן טיהור בית המקדש (164 לפנה"ס) ציווה יהודה להילחם באנשי החקרא. אך גם לאחר טיהור המקדש, נותרה המצודה בידי הסלווקים ותומכיהם היהודים המתיוונים.

אויב גדול

שומרי החקרא היו מגיחים והורגים בעולים לבית המקדש. יהודה צר על החקרא והנצורים בהם היהודים המתיוונים הלכו אל אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) ואמרו לו כי אנשים מבני עמם צרים על החקרא וכי ימהר להשתלט עליהם. לאחר מות יהודה, ירש את ההנהגה אחיו יונתן שהחליט לפתור את בעיית החקרא על-ידי הפרדה. על-פי יוספוס יונתן בנה חומה באמצעיתה של העיר כדי לסגור את העיר בפני המשמרות שבחקרא ולמנוע מהם מזון.

לאחר מות יונתן ועליית אחיו שמעון, ביקשו האנשים הנצורים במצודה להיכנע "כי רעבו מאוד, לא יכלו לצאת ולבוא ורבים מהם מתו ברעב". שמעון הסכים, גירש את הנותרים מהמקום "ויטהר את החקרא מן השיקוצים" בא אליה בהלל ובכנורות ובתופים כי הושמד אויב גדול (בשנת 141 לפנה"ס).

נפילת החקרא סימנה את סופו של השלטון הסלווקי בארץ, ואת סופם של המתיוונים. יום כ"ג באייר נקבע כיום חג. שמעון שלט בחקרא ולאחר מכן הרס את מגדליה ואת ביצוריה, והותיר את החצרות הפנימיים ואת החומות, וזאת על-מנת לקיים את הכתוב בישעיהו "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות". פסוק זה פורש על-ידי שמעון - שחל איסור דתי לבנות בסמוך לבית המקדש בניין הגבוה ממנו. יותר מאוחר החליט שמעון לפרק גם את ההר שעליו עמדה המצודה, כדי שרק בית המקדש יתנשא גבוה ורם. בימי יוסף בן מתתיהו לא נותר מהחקרא שריד.

מקומה של החקרא לא התפרש במקורות ולאורך השנים הועלו הצעות שונות על-ידי ארכיאולוגים. אחת הבעיות המסובכות במחקר הטופוגראפי של ירושלים היה תמיד בעיית איתורה של החקרא הסלווקית.

מסקנה בלתי נמנעת

בכתב האמנה בין שמעון החשמונאי והעם, נאמר במפורש, שהחקרא נמצאה "בעיר דוד אשר בירושלים". בהיעדר ממצא ארכיאולוגי ברור התבססו נסיונות האיתור בעיקר על המקורות הספרותיים. יוסף בן מתתיהו תיאר את הבנייה על-ידי אנטיוכוס כך: בנה את החקרא בעיר התחתונה, כי הייתה רמה ונישאה על פני בית המקדש. ונשארו בחקרא רשעי העם ובני בליעל, ומידם עלתה ליהודים הלא מתיוונים לסבול רעות ונוראות.

רוב המקורות הצביעו על העיר התחתונה, אך למרות זאת במשך מאה וחמישים שנה, מאז התחדש המחקר משנת 1867, הוצעה כמעט כל נקודה אפשרית. ואם זאת, מאחר שהחקרא הוקמה במטרה לפקח על העיר ובית המקדש, ולשמש מעוזם של המתיוונים ושל חיל המצב הסלווקי, וירושלים כולה, בתקופה זו, השתרעה על שטח העיר התחתונה, והגבעה המערבית עדיין לא הייתה מיושבת, המסקנה הבלתי נמנעת הייתה שהחקרא הוקמה בעיר התחתונה.

ב-3 בנובמבר 2015 (כ"א בחשוון ה'תשע"ו) פרסמה רשות העתיקות כי לדעתה על-פי הממצאים שנמצאו באתר, מקום המצודה היה בחניון גבעתי אשר בעיר דוד בירושלים. הממצאים שתומכים בהשערה הם: חומת ביצור, מקטע מגדל, עשרות מטבעות המתוארכים לתקופה בה המצודה התקיימה, ראשי חיצים מברונזה, ואבני קלע מעופרת המאפיינים את הצבא הסלווקי, גם קנקני יין שהתגלו באתר, מספקים עדות לזמנה של המצודה, וכן לזהות הנוכרית של יושביה.

חפירות חניון גבעתי שבגן הלאומי עיר דוד נמשכות כבר עשור. עמותת אלע"ד (אל עיר דוד), המתפעלת את הגן, מממנת את החפירות. וכעת עם הממצאים המרעישים אפשר לשחזר את המציאות היישובית ומראה העיר ערב פרוץ מרד החשמונאים.

בחג החנוכה הקרוב ייפתח האתר בפני הציבור הרחב ויתקיימו סיורים מודרכים.