השופטת: לימור מרגולין-יחידי, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום ראשון, 15.5.2016, שעה 08:30

הנושא: תיקי מיסים פליליים


למרות שיום הדיונים של השופטת לימור מרגולין-יחידי אמור להתחיל בשעה 08:30, אולמה נפתח רק ב-08:36 והיא נכנסת ב-08:43. התובעת מבקשת לבדוק האם הגיעה בקשת דחייה, מרגולין-יחידי מעיינת בנט המשפט ומשיבה: "זה הגיע רק עכשיו". היא קוראת בקול את עיקרי הדברים: הסדר מוסכם, מו"מ מתקדם. "אם יש בקשה מטעם המאשימה", היא אומרת ולא משלימה את המובן מאליו - ודאי שבית המשפט ייענה.

הנאשם לא הגיע לדיון, ומרגולין-יחידי לא מתרגשת: היא מכתיבה בשמו של הסניגור בקשה לפטור את מרשו מחובת התייצבות. "זה נאשם שעושה בעיות מבחינת התייצבות?", היא שואלת את הסניגור ונענית בשלילה. מרגולין-יחידי דוחה את הדיון ל-3 ביולי ושואלת מהי המתכונת שצופים הצדדים, כדי שתדע כמה זמן להקציב. הדיון נקבע לשעה 12:30, אבל "אם זה יהיה רק הודעה [על הסדר], תוכלו לבוא קודם".

כעת תורו של סניגור לבשר על הגשת בקשה מוסכמת לדחיית הדיון. "ונתתי עליה החלטה?", שואלת מרגולין-יחידי. התשובה השלילית מביאה אותה למסקנה, שהבקשה כנראה נקלטה רק כעת במערכת. מרגולין-יחידי מחייכת ומכניסה בשמו של הסניגור את בקשת הדחייה, ומקפידה לציין: "בית המשפט מוסר שהבקשה לא עלתה עד כה במערכת נט המשפט". גם הדיון הזה נדחה ל-3 ביולי, תוך שמרגולין-יחידי מורה לסניגור לעדכן אותה מבעוד מועד אם עד אז ישולם הקנס המינהלי שהוטל על הנאשם: "גם אם יש לך שלל תיקים, תחסוך ממני את הצורך לפתוח ולחפש".

"תגש למזכירות, למזכיר משה"

"התיק הבא", מודיעה מרגולין-יחידי במרץ ומעדכנת שלא קיבלה את האסמכתאות שהיה הנאשם אמור להגיש לה. הנאשם טוען שהעביר, אך מרגולין-יחידי מראה לו את החלטת הפתקית בה נאמר במפורש שהתיק ממתין לאסמכתאות. "תגש למזכירות ותביא את האסמכתאות. אני לא יכולה לדעת מה הגשת במעטפה למזכירות", היא מנחה אותו. "אני רק אבדוק עם העוזרת המשפטית אם הגיע משהו בדואר הפנימי". קפיצה קטנה ללשכה וחזרה: "לא הגיע. תגש למזכירות, למזכיר משה".

"התיק הבא בבקשה. מה הניב המפגש עם רואה החשבון, אם הניב?", מפגינה מרגולין-יחידי בקיאות בפרטים למרות הערימה הגדולה שעל שולחנה. הסניגור משיב שקיבל מרואה החשבון של מרשו מכתב רק באותו בוקר, ולא הספיק להדפיס אותו. מרגולין-יחידי מעיינת: "וזה על דעתה של המאשימה - [ארכה] עד סוף אוגוסט?". ובכן, המאשימה רואה את המכתב רק כעת, ומרגולין-יחידי מבקשת לדעת מי מבין היושבות ליד שולחן התביעה תגיב עליו.

התובעת משיבה, שאם כתב האישום יוקרא כעת - אין לה התנגדות למתן דחייה נוספת. מרגולין-יחידי לסניגור: "יש מניעה לתת היום מענה לכתב האישום?". הסניגור: "לא, אבל לפרוטוקול - אין לנו כוונה לנהל הוכחות בתיק הזה". מרגולין-יחידי מכתיבה החלטה, אך אחרי שתי מילים מחפשת את הנאשם ופונה אליו: "מה שהצהיר עכשיו הסניגור שלך, זה על דעתך. אני רק מסבירה, בעברית פשוטה, כדי שלא יהיו אי-הבנות. אם לא תצליח לעבור למסלול המינהלי, אתה תודה פה בכתב האישום".

כעת ניתן להמשיך בהכתבת ההחלטה: "לאור מכתבו של רו"ח יצחקי, אני נענית לבקשה לארכה אחרונה ממושכת להסרת המחדלים ולהגשת בקשה לקנס מינהלי". מרגולין-יחידי פונה לתובעות: "מישהי מכן צופה קשיים בבקשה לקנס מינהלי?". התביעה משיבה בשלילה, מרגולין-יחידי דוחה את התיק ל-12.9.16 ומבהירה: "ככל שלא יוסדר הקנס המינהלי, הנאשמים יהיו ערוכים למתן תשובה לכתב האישום ובמידת הצורך לטיעונים לעונש". התובעת מעדכנת: "יש קנסות קודמים שלא שולמו", ומרגולין-יחידי פונה לסניגור: "קח את זה לתשומת ליבך".

"אדוני לא יהיה בחובות, לא יעקלו"

עוברים הלאה, מרגולין-יחידי מוודאת שהנאשם נמצא ושוב מפגינה בקיאות: "הייתה פה התקדמות בבקשה לפריסה?". התובעת מעדכנת שהנאשם חייב 116,000 שקל ולא שילם דבר, כאשר מדובר בקרן חוב של 99,000 שקל וב-25,000 שקל של שומות בגין דוחות שלא הוגשו. מרגולין-יחידי הערנית מגיבה מיד: "99 פלוס 25 זה 124", והתובעת מסבירה שבעצם האיש כבר שילם 8,000 שקל.

הנאשם מבקש להגיב, ומרגולין-יחידי משיבה: "אתה יכול להגיד, אבל אין לי שום השפעה על הפריסה לתשלומים. צר לי, אני ממש משתתפת בצערך, יותר מזה אין לי מה לעשות". הנאשם טוען שרשות המיסים עיקלה את רכושו, ומרגולין-יחידי מסבירה: "הם מעקלים רק כשיש להם זכות לעקל. אדוני לא יהיה בחובות, לא יעקלו".

כעת עושים הפסקה וחוזרים לנאשם שנשלח להביא מהמזכירות את מעטפת המסמכים שהגיש. "חכו איתי רגע, ואני אחזור לאדון שמצא את המעטפה שלו", מבקשת מרגולין-יחידי מהצדדים. היא פותחת, מעיינת ושואלת: "אבל אדוני מציג יתרות חיוביות בחשבונות?". הנאשם: "הלוואי, אני חותם עכשיו" ומסביר כיצד נוצרו יתרות אלו.

מרגולין-יחידי, בדקדקנות אופיינית וראויה - שהרי מדובר בהליך פלילי - מכתיבה בשמו של הנאשם: "קיימתי את החלטת בית המשפט והעברתי מסמכים ואסמכתאות. בית המשפט מוסר שהמסמכים לא הגיעו אליו. אחרי הפסקה: אני מוסר לבית המשפט את האסמכתאות ומבקש שיהיו חלק מטיעוני לעונש. החלטה: המזכירות תסרוק את האסמכתאות, כמו-כן הן מוגשות ומסומנות".

כעת יכולה מרגולין-יחידי להקריא את גזר הדין שכבר כתבה, לאחר שהוסכם מראש שהסרת המחדל (אי הגשת 41 דוחות במשך חמש שנים) - עליה מלמדים המסמכים - תביא לענישה על תנאי. ההקראה מהירה מאוד ומרגולין-יחידי מסתפקת בעיקרי הדברים: "על העקרונות שמלווים את העבירות האלה אני לא אלאה אתכם, הנאשם והמאשימה יודעים". מרגולין-יחידי מתקנת את גזר הדין תוך כדי ההכתבה תוך התייחסות למסמכים שהגיש הנאשם, ושאת תוכנם קלטה במהירות רבה. היא מטילה הן על הנאשם והן על החברה שבבעלותו קנסות של 7,500 שקל ומעניקה פריסה לשניים ושלושה תשלומים לפי בקשתו. הנאשם גם נדון לשלושה חודשי מאסר על תנאי.

"ראיות למצב כלכלי לא הבאת"

חזרה לתיק שהדיון בו הופסק. "אני חוזרת אליך", אומרת מרגולין-יחידי לסניגורית. "מה אמר הנאשם? עמדת נציגת המאשימות?". היא מכתיבה בשם הסניגורית: "שוחחתי עם הנאשם כעת, הוא מבקש אפשרות לעמוד בהסדר התשלומים". התובעת מבקשת שהנאשם יודה, ומרגולין-יחידי מבצעת עבירה טכנית כאשר היא מכתיבה בשם הסניגורית, מבלי לוודא עם הנאשם: "הקראתי לנאשם את כתב האישום והסברתי לו את תוכנו, והוא מבקש לרשום את הודייתו ללא הרשעה בשלב זה".

למרגולין-יחידי יש הצעה כיצד להתקדם: "אני מציעה כך. מאחר שהשלב הראשון הוא [תשלום של] 50% [מהחוב] וזה תנאי [להסדר], הבה ניפגש פה ביוני. אם הוא יעמוד בזה - תבקשי [הסניגורית] דחייה נוספת". הסניגורית מבקשת חודשיים להתארגנות, ומרגולין-יחידי מוכרת את הבקשה לתובעת: "זה עוד 20 יום, זה לפני הפגרה. אם לא יעמוד בזה - יהיו טיעונים לעונש וגזר דין". מרגולין-יחידי קובעת את הדיון ל-17.7.16 ומורה: "ככל שהנאשם לא עומד בהסדר התשלומים, תינתן במועד הנדחה הכרעת דין ועל הצדדים להיות ערוכים לטיעונים לעונש".

בתיק הבא שוב מוסר הסניגור ידנית מסמכים שלא הגיעו לידי מרגולין-יחידי. היא פונה לתובעות: "אתן לא הגשתן פסיקה? לא שאתן צריכות כרגע, אני רק מוודאת". מרגולין-יחידי חוזרת לסניגור ושוב מראה שהיא גם מוכנה היטב וגם קולטת במהירות רבה: "ראיות למצב כלכלי לא הבאת. ביקשתם [להגיש ראיות] על היקף חובות". היא מכתיבה בשמו: "אין לנו מסמך על היקף החובות, הנאשם ציין בפני שמדובר בחובות בהיקף של כ-5 מיליון ש"ח".

מרגולין-יחידי שוב מכתיבה גזר דין במהירות, תוך עדכונו בהתאם למסמכים שבפניה. "את טיעוניכם אתם מכירים", היא מקצרת. "המסמכים הוגשו במועד אך לא נסרקו", והיא מכניסה את פרטיהם לגזר הדין. "לא אלאה אתכם בהתייחסות הכללית". בין לבין אומרת מרגולין-יחידי לקלדנית למחוק כמה מילים - כנראה הערות שרשמה לעצמה. מרגולין-יחידי מתמצתת את המסמכים שהוגשו לה, ומראה ששמה לב לכל פרט בהם: "נדמה שחלק מן העבירות מוקדמות למשבר הנפשי בו היה הנאשם". עמדת המדינה לגבי הענישה הייתה קלה מדי, מעירה מרגולין-יחידי, "אם כי בית המשפט לא מחמיר יותר". העונש: 100 ימי עבודות שירות וקנס של 8,500 שקל.


השורה התחתונה: מרגולין-יחידי שופטת במהירות וביעילות, במרץ רב ותוך שימת לב מרשימה לפרטים - כולל אלו שמוצגים בפניה בזמן אמת. חוסר הפורמליות שלה מאפשר לקדם את התיקים, אם כי היה ראוי שתוודא שהנאשם מודה בטרם רשמה זאת מפיו.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.