השופטת: דנה אמיר, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום שלישי, 3.5.2016, שעה 10:00

הנושא: מעצרים


לחשוד שעניינו נדון בפני השופטת דנה אמיר יש בעיה: הוא לא הצליח לגייס את הערבויות שאמורות היו להביא לשחרורו. הוא מבקש להשתחרר לכמה שעות כדי לגייס את הכסף, ואמיר רוצה לדעת היכן הוא ישהה בשעות אלו. עורכי הדין מתווכחים, אמיר לא מתערבת ומנצלת את הזמן כדי לעיין בתיק.

אמיר מחליטה שהאיש יוכל לצאת למעצר בית של 12 שעות, בלא שיוכל לצאת מביתו, כדי לנהל משם את שיחות הטלפון להשגת הערבות. באולם שוב מתחוללת מהומה, אך אמיר שוב לא מתערבת. התובע מתנגד: מדובר בנרקומן, ולכן ניתן לשער שכל כסף שישיג - יופנה מיד לרכישת סמים.

אמיר אינה מאפשרת לסניגור להפריע, עומדת על החלטתה הראשונה ומכתיבה בצורה תמציתית ורהוטה. "אין מחלוקת על קיומן של ראיות, נכון?", היא שואלת את הסניגור. הלה מנסה להוסיף משהו, אך אמיר קולטת מיד מה רצונו ומפסיקה אותו: "אני לא אומרת שהסכמתם. זו ההחלטה שלי". ברשימותי אני מוצא שלא הבנתי את ההחלטה הזאת. מדובר בדר רחוב, המתגורר תחת גגון. כיצד בדיוק הוא ישהה במעצר בית? מי יפקח עליו?

"הבר הוא מטר משם"

עוברים לעניינם של שני מסתננים מאריתריאה, המואשמים בתקיפת בעלי בר וגניבת פלאפון ו-720 שקל, ומבקשים גם הם להשתחרר למעצר בית. הסניגור מציג את המפקחים המוצעים, שאחד מהם הוא אחיו של הנאשם הראשון. "שלום, אדוני, אתה מוזהר שעליך לומר את האמת", פונה אליו אמיר באמצעות המתורגמן. "היכן אתה גר? אתה מוכן לפקח על אח שלך? אתה יודע מה מיוחס לו? אתה יודע מה אומרים בכתב האישום שהוא עשה?". התשובה שלילית, אמיר מספרת לו ומציינת ש"ככה טוענים, זה מה שכתוב בכתב האישום". אמיר רוצה לדעת מה שעות העבודה שלו, ושוב אינה מתערבת כאשר נוצרת מהומה קלה.

"אני בהחלט חושבת שאם אדם מבצע פעם אחר פעם תקיפות ואח שלו לא מודע לכך", אומרת אמיר לסנגורית. לסניגורו של הנאשם השני היא מאפשרת משום מה לטעון לפני התובע, מנסה לקטוע אותו כאשר הוא מנסה לדבר על החלטה המוכרת לה, אך גם הפעם מוותרת ונותנת לו לדבר כרצונו.

כאשר מציג הסניגור את המפקח המוצע, רוצה אמיר לדעת שהכל ברור: "מה הקשר שלו לנאשם? כמה זמן הם חברים? הוא גר איתו? איפה הם גרים? הוא מבין שיצטרך לחתום על ערבות צד ג'? הוא יודע מה מיוחס למשיב? מה קורה אם המשיב רוצה לצאת מהבית? מה המפקח עושה? תבהיר לו", היא אומרת למתורגמן, "שאם הוא לא מתקשר למשטרה, מחלטים את הערבות שהוא חתם עליה". הערה שלי: אשרי המאמין.

אחרי חקירה של המפקח המוצע השני ואחרי שהיא מאפשרת לסנגורית לדבר ("לא טענת עוד? אז תאמרי כמה מילים קצרות"), מכתיבה אמיר את החלטתה. "לטעמי מדובר באירוע חמור ואיני מקלה בו ראש כלל וכלל". היא מעירה שנאשם 2 שוחרר בתיק קודם מבלי שהמדינה ביקשה את כתובתו, ולכן לא היה ניתן לאתרו לאחר מכן ובשל כך התיק נמחק. תוך כדי הכתבה מעיינת אמיר בפרוטוקול הדיון. היא שולחת את נאשם 1 למעצר ואת מעצר 2 למעצר בית: "ודאי שהחלופה המוצעת אינה אידיאלית, אך כידוע קיים הבדל בין הרצוי למצוי, כאשר על החלופה להיות מספקת ואין חובה שתהיה אידיאלית". אחרי ההחלטה מבררת אמיר: "יש צורך בהרחקה מהבר הזה? הבר הוא מטר משם", וקובעת את הדיון ל-29.6.16.

"לא הצגתם את החלופה"

את הנושא הבא מסיימת אמיר במהירות ויעילות ראויות לציון. הנאשם, המצוי במעצר בית אצל סבו, מבקש לצאת להתאוורר. "מתי אתה מעדיף לצאת, בוקר או אחרי הצהריים?", היא פונה לאיש. אמיר קובעת שיוכל לצאת מהבית בין עשר בבוקר לאחת בצהריים, כך שיוכל לנצל את הזמן גם כדי לחפש עבודה.

כעת מדפדפת אמיר בתיק הבא - מרמה ועבירות מס - כדי לראות האם הייתה הסכמה על קיומן של ראיות לכאורה. "אדוני יכול למסור היום?", היא שואלת את הסניגור. הוא מסכים שיש ראיות לכאורה, ואמיר מדגישה: "הכל לכאורה, הטענות שמורות". לנאשם יש עבר פלילי רב, ובנוסף לכך - סניגורו ניסה לעשות קיצור דרך והוא מבקש מאמיר לאשר חלופה שלא נבדקה בידי שירות המבחן.

למרות העומס הרב, אמיר שמה לב לפרט חיוני זה: "לא הצגתם את החלופה הזאת לתסקיר. איך אדוני חושב שאני אאשר חלופה שלא הוצגה לשירות המבחן? כרגע אני אתן החלטה [על מעצר עד תום ההליכים], ואם אדוני ירצה - הוא יגיש בקשה לעיון מחדש". תוך כדי הכתבת ההחלטה, מבקשת אמיר מהתובעת את הרישום הפלילי של הנאשם ומעיינת בו. ההחלטה, כדרכה, מפורטת מצד אחד ועניינית מצד שני.

לנאשם הבא (בסחר בסמים) יש בקשה לא שגרתית: הוא במעצר בית, אבל רוצה לצאת ללימודים. בתחילה אמיר מסתייגת: "שנת הלימודים האקדמית כמעט הסתיימה, הוא כבר הפסיד הרבה מאוד [בגלל המעצר]". היא פונה למפקחת: "את מוכנה לשבת איתו חמש שעות שלוש פעמים בשבוע בקורסים שאין לך מושג? לא מעניין אותי המפקחים האחרים; הם לא פה". המפקחת משיבה בחיוב. הסניגור: "את רוצה שאפרט כמה הלימודים חשובים ספציפית?". לא צריך - אמיר מקבלת ממילא את הבקשה.

אלא שכאן היא עושה טעות קשה. רק לפני רגע אמרה אמיר, שהיא מתעניינת רק בנכונותה של המפקחת שהתייצבה באולם, להתלוות לנאשם במשך שעות רבות מדי שבוע. אך בהחלטתה, למרות שהמפקחים האחרים כלל לא נחקרו בנושא, מאשרת אמיר שהנאשם יוכל לצאת ללימודים בליוויו של כל אחד מהם.


השורה התחתונה: העומס הכבד גורם לאמיר לפספס נקודות חשובות. זאת, למרות שבדרך כלל היא ערנית ובקיאה, תוך ניהול יעיל של התיקים מצד אחד והקפדה על העיקר מצד שני. יותר תשומת לב תמנע טעויות, גם אם הדיונים יתארכו בדקה או שתיים.