השופטת: יעל הניג, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום ראשון, 15.5.16, שעה 09:30

הנושא: קדם-משפט בתביעות נזיקין


הדבר הראשון שקפץ לעיני כאשר נכנסתי לאולמה של יעל הניג היה, שלפניה לא היה מונח אף תיק. איך אפשר לנהל דיונים בלי ניירת? מתברר שאפשר, ואפילו היטב. הניג התכוננה טוב מאוד לדיונים, ידעה מה היא רוצה לומר, ובשביל זה - לא צריך ניירות.

הניג הייתה בעיצומו של ניסיון להסביר לבא-כוחה של תובעת מדוע אין לו קייס. מדובר בטענה למעשה מגונה, כאשר החשוד עצמו נעלם: הוא אומנם נעצר ושוחרר בערבות, אך עבר דירה וכמובן לא טרח לעדכן את המשטרה. לכן, מנסה התובעת לזכות בפיצוי מהחברה שהעסיקה אותו - וכאמור הניג סבורה שלתביעה הזאת אין בסיס:

"תסבירו לי לפי איזה בסיס עובדתי תצליחו לחייב את המעבידה. אם יש לך עילת רשלנות - אתה צריך להראות שהיא הייתה צריכה לִצְפות [שתהיה הטרדה], ואתה צריך לתת לי בסיס קונקרטי, ואת זה לא ראיתי בכתב התביעה. אם אתה חושב על אחריות שילוחית - תשכח מזה". הסניגור מנסה לטעון שזהו מסוג המקרים של "הדבר מדבר בעדו", אבל הניג ממש לא משתכנעת: "אתה מדבר על מעשה מגונה של עובד בתוך מעלית בקטינה. יש גבול לכמה שאפשר למתוח את 'הדבר מדבר בעדו'. יש לך כאן עניין של יצרים מיניים של מבוגר; זה לא חל על המעבידה. תסביר לי איך מעבידה צריכה לצפות שעובד שלה יבצע מעשה מגונה".

"אין הרבה פסקי דין"

הניג מצטטת פסק דין שניתן בנוגע לאירוע מצער בהרבה, בו אדם נהרג בחנות ביתילי, ומזכירה שאין שם הלכה מחייב על אחריות הבעלים: "זה לא הגיע לעליון, כי זה נסגר בפשרה". ובחזרה לענייננו: "זה ממש לא קל. תביא חומר קונקרטי, לא נוסחאות. אנחנו יכולים ללכת לכל הקודקס האזרחי ולמצוא חומר קונקרטי". עורך הדין חוזר למעשה על מה שהניג אמרה, היא עושה תנועה של חוסר אונים ומנסה שוב:

"אין הרבה פסקי דין בנושאים האלה. הם בדרך כלל על עובדים שהשתוללו עם נשק, שומרים וכאלה, שלא עשו להם מבדקים פסיכיאטריים. תקראו את החומר ותתארגנו לדיון הבא. בשלב הזה אני לא רואה שום תשתית קונקרטית". היא קובעת דיון נוסף ל-7.9.16, מציינת בהחלטתה ש"תיבחנה בו שאלות האחריות לעומקן", ומסיימת: "אין לכם עילה נגדם לפי החוק למניעת הטרדה מינית, ועם כל הצניעות - אני והם [באי-כוח הנתבעת] מכירים את החוק מפגישה קודמת. אני מכירה את החוק הזה".

לצדדים בתיק הבא מבשרת הניג: "הכנתי לכם הצעה, בואו נעבור על הפרטים האחרונים". היא מבררת כמה פרטים ופונה אל התובע, הנשען על קביים: "בוא אלי בבקשה, תיזהר במדרגות. ממה אתה מתקיים היום? מה עם הבטחת הכנסה?" - האיש במעצר בית. "לא מקבל גימלה משום מקור? ביטלו לך בגלל מעצר הבית? טוב, בואו נכתוב את זה" - מקבלת הניג את דבריו בלי הוכחה וגם מבלי שהזהירה אותו. "יש לך עבר פלילי?" - כן. "רישום פלילי או הרשעות? [הרשעות] ישנות?" - אין לו עבירות מאז שוחרר ב-2010. "ועכשיו נפלת חזרה?" - ממש לא.

בא-כוחו של התובע טוען שלפני התאונה הוא עבד באופן מסודר, והניג משיבה: "ראיתי. הם גם כותבים בכתב ההגנה שהוא עובד ותיק, אפשר להשתמש בזה. עוד שאלה אחת: לאחר האירוע היה פינוי לבית חולים?" - המעביד שלח אותו הביתה. הניג קובעת קדם-משפט ל-28.9.16, וממשיכה לעבוד ללא נייר: "אני מזרימה לכם את זה [את ההצעה] לנט".

"מישהו לעשות איתו ביזנס"

בלי נייר - אבל עם בקיאות מלאה. "למה אתם לא סוגרים? על מה אתם רבים?", היא שואלת את הצדדים הבאים בתור. כל ההפרש הוא 4,000 שקל. "אז מה תעשו? אני זוכרת את הכל. מה תעשו עם 25,000 שקל?". נציגת הנתבע אומרת שלא תוכל להסכים להצעתה של הניג, אבל היא לא רואה בכך סוף פסוק: "למה? את מבינה שאם תפסידו בתביעה שלו, הסכום מול צד ג' יהיה פחות מאשר סכום הפשרה? תסבירי לי".

עורכת הדין מבקשת עוד 30 יום (למרות שברור שאין זה הדיון הראשון) והניג מכתיבה בשם הצדדים: "שמענו את הצעת בית המשפט, ולאור סכום הפשרה המוצע ועלויות ניהול ההליך, אנחנו מבקשים להגיע להסדר רציונלי שייתר את ניהול הפשרה". היא חוזרת לנציגת הנתבע: "ביחסים מול צד ג' מוצע לקנות סיכונים".

בא כוח התובעת מציג מסמך לפיו מרשתו הפסיקה לעבוד בגלל התאונה, באת-כוח הנתבע מגיבה בקול רם, והניג עושה בידה תנועה של "די, די". כעת היא מתערבת: "אני לא מצליחה להבין. אז היא קיבלה שכר? לא משנה אם היא הפסיקה לעבוד; היא קיבלה שכר?". הניג מחייכת: "אתה רוצה לקבל כסף? אז אתה צריך להראות הפסד". אלא שהנתון החדש משנה את התמונה: "זאת אומרת, שהסכום שהצעתי על בסיס שישה חודשי אובדן שכר, כבר לא רלוונטי. היא עובדת משרד החינוך? היא קיבלה שכר".

המחלוקת היא בשאלה האם ימי השכר שקיבלה התובעת לאחר התאונה נוכו מימי המחלה, והניג אומרת שמאוד פשוט לבדוק זאת: "מאחר שאנחנו יודעים שהיא כבר פרשה, כדאי לכם לבדוק, כי אפשר לראות האם היא באמת הפסידה את פדיון ימי המחלה הללו, האם זה נוכה לה מהסכומים שקיבלה עם הפרישה או לא. נראה לי שההצעה שלי השתנתה באופן דרמטי".

בא כוח התובעת חושב אחרת, אבל הניג מחייכת, עושה תנועה של "מה אני אעשה איתך" ומכתיבה: "אם התובעת קיבלה שכר, הרי שרכיב זה בהצעה אינו קיים. ככל שהתובעת תציג חישוב על ימי חופשה או ימי מחלה שנאלצה לפדות, תוכל לקבל פיצוי חילופי - ככל שתושג פשרה. הנתבעת אינה מעבידתה של התובעת, וככל שהתביעה נגדה נדחית - היא זכאית ל-25%".

הניג אומרת לבאת כוח הנתבעת: "את שוגה קונספטואלית". עורכת הדין: "אני מכירה פסיקה אחרת". הניג: "אני מכירה רק את פקודת הנזיקין. נקבע לתצהירים; זה לא שווה את הסכום". לבא כוח התובעת: "תבדוק היטב את ימי המחלה, התביעה ככל הנראה נבלעה". הניג עושה חשבון של המועד הבא, משום שבחופש הגדול אין עם מי לדבר במשרד החינוך, ושואלת: "קדם-משפט קבענו כבר?". הקלדנית עונה בשלילה, הניג קובע ל-27.9.16 ומסיימת: "במועד זה יתייצבו התובעת וגורמים מוסמכים ובעלי ידיעה על נושא התביעה מטעם הנתבעות וצד ג'. מישהו" - היא מסבירה - "שיכול להגיד 'כן, אני מסכים'. מותר לו גם להגיד 'לא', אבל מישהו שאפשר לעשות איתו ביזנס כאן".


השורה התחתונה: ההכנה הטובה לדיונים מאפשרת להניג לנצל את קדם-המשפט לתכלית לו נועדה - לקדם פשרה או לפחות לצמצם את גדרי המחלוקת. לצד זאת, מוזר שהיא לא ידעה עד לדיון על רכיב כה מהותי בתיק השלישי, אך היא "מכפרת" על כך בקידום התיק לקראת הכרעה אפשרית בדיון הבא.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.