כריכה רכה מוסיקלית

בבר קטן ואינטימי שבאזור הבילויים של הצעירים בימינו, פלורנטין, וששמו "הודנא", הופיעה אמש להקה שמרעננת את נוף הסצינה המוסיקלית הפופולרית במחוזותינו. שלא תגידו שלא ידעתם. יש מוזיקה ישראלית של להקת רוק, בלי הסלסולים המוגזמים של המוזיקה המזרחית, בביצוע נגנים משובחים ובעלי כשרון אילתור של ניחוח ג'אזי.

שלושה מארבעת נגני להקת "כריכה רכה" הם ירושלמים. לא במקור - כי ארבעתם קיבוצניקים בעברם. רק הבסיסט שלהם, אביב גלבו, גר בצפון. אך זה לא משנה במאומה. הם סובבים בכל רחבי הארץ, ומביאים רוח חדשה נהדרת לאוהבי מוזיקה טובה. כזו שאתה יכול להאזין להשעות מבלי להתעייף ומבלי שתצרום לך.

אני שמעתי אותם לראשונה כשנסעתי במכונית ושמעתי אותם שרים ברדיו. מיד קלטתי שזה משהו נפלא וחריג בנוף הסצינה המוסיקלית הישראלית המצויה. בהמשך, קיבלתי הזמנה (שכללה בתוכה אפשרות לשמוע כמה משיריהם מהיוטיוב)- להופעתם בבר "הודנא" שברח' אברבנאל, ברובע פלורנטין, על כל המשתמע מכך. בר ביתי נינוח, היושב בשני בניינים ובינותם סימטה. רוב הקהל יושב בסימטא, בסגנון מרכז הבילויים בשוק הפשפשים. מי עם כלבו ומי עם בת זוגו. במופע שהייתי היו קבוצות של צעירות, וזוגות צעירים וצעירים פחות. אפילו קשישה בודדה שהגיעה עם הבקבוקון שלה- התחליף לנרגילה, ונהנתה כשאר המבלים.

את הלהקה, הקיימת מזה 6 שנים הקימו הוותיקים שבה - חגי נחתומי מגולח הקרקפת, שעל התופים, מלחין המוזיקה והזמר הראשי, שקצב התופים שלו הוא עמוד השידרה של מוסיקת הלהקה, השומר על רוח סגנון הרוק - יחד עם אופיר מינץ המזוקן והחייכן שעל הקלידים. ההרמוניה בין ארבעת הנגנים, וכמו-כן שכל אחד מהם מקבל קטע סולו בחלק מהשיר, כמו בג'אז, ממחישה את כשרון האימפרוביזציה שלהם, ומאד מרעננת את השמיעה בשילוב מופלא זה. אורטל צורן, שקיצר את זקנו הארוך וכעת הוא מעוטר רק בשפם אדיר ובשוליו משהו כמו פאות לחיים מגודלות, בסגנון האנגלים במאה ה-19. גם אורטל משתתף בשירה מקסימה בשירים מסוימים, ונגינתו מאוד משמעותית כמו של כל היתר. לא הזכרנו עד כמה נגינת התופים של חגי ממש וירטואוזית, רוקיסטית, שירתו היא בקול ערב ומאד נעים, וכולם יחד, עם הבס של אביב גלבוע - משלימים איש את רעהו בצורה הרמונית.

מה שכה עומד לשבחם של השירים הוא עצם היותם פרי כתיבת רובם בידי המשורר אלי אליהו, שספר שיריו יצא לאור. ההבדל התהומי בינם לבין הטקסטים הרדודים והנלעגים בשירה מזרחית ברובה, הוא שכאן - יש להם פשר, והם משלבים ליריות עם קשר אמיץ למציאות וחוויות המשורר בשלל תחושותיו.

בערב בו נכחנו הצטרפה בקריאת שירים ובהמשכם בשירה - משוררת, ובהמשך עלתה לשיר זמרת צעירה ותמירה בשם שוהם טאפירו, שעדיין לומדת ב"רימון". היא חוננה בקול כה עשיר, מלא אופי ובשלות, קול שיש לו גוף וצבע, עם נוכחות אישית המבדילה אותה משאר הזמרות כיום הנשמעות בקושי, ובקול צפצפני. שוהם מתלווה אליהם בהופעותיהם בתל אביב. זוהי זמרת שנכון לה עתיד בשל סגולותיה.

הלהקה מופיעה במקומות רבים ומגוונים בארץ, ומי שרוצה לטעום מההופעה יכול למצוא קטעים בדף הפייסבוק של הלהקה "כריכה רכה" או ביוטיוב. ונראה אם לא יילכד. באתר אפשר גם לרכוש את התקליט הנקרא "על שפת הלילה", או את החדש שיצא זה עתה. מומלץ ביותר למי שרוצה ליהנות ולהתלהב.