אחרי שנים ארוכות שבהן יצג הסושי בלבד את הקולינריה היפנית בארץ - חלה באחרונה פה תפנית די חדה, כששלל מעדניה של ארץ השמש העולה סוף-סוף זוכים לעלות על שולחנו של הסועד הישראלי המצוי. אחרי ככלות הכל אין לשכוח שהמזרח הרחוק הפך אצלו לא מכבר לאחד מיעדי התיירות הפופולריים ביותר, ויחד עימו גם המזון האסיאתי.
מסתבר שבצד שגשוגן של המסעדות התאילנדיות והסיניות אצלנו, עולות ופורחות גם לא מעט מסעדות יפניות, הצצות ברחבי המדינה מעת לעת. עשרות מסעדות כאלה, המציעות בצד סושי גם תפריט מגוון של בשרים, דגים, פירות-ים וירקות, מאכלסות מדי יום קהל די גדול הצובא על פתחן, בעיקר ברחבי הערים הגדולות, אבל גם ברחבי הפריפריה.
למען הגילוי הנאות מן הראוי להודות שבמרבית המסעדות האלה לא מופקד על הבישול בהן שף יפני, אלא שף ישראלי לכל דבר, שלכל היותר התמחה במעדניה של ארץ השמש העולה. בהקשר לכך ראוי לציין שבהבדל משהשפים היפנים, הנוהגים לבשל את האוכל סמוך לשולחנם של הסועדים במסעדה - עושים השפים הישראלים את מלאכתם במטבח, בדרך כלל הרחק מעין רואה.
תפריט עממי
עם זאת צריך להודות שיש בכל זאת בארץ שלנו הקפדה יתרה על בישול ברוחו של המטבח היפני לשמו. אחת המסעדות שנוכחנו בכך היא "ג'פניקה" שברמת אביב (רחוב לבנון 54), המציעה לבאיה תפריט עממי מגוון למדי. היינו בה בשניים, לעת צהריים, לארוחה עסקית, והושבנו על-ידי המלצרית סביב שולחן ארוך, עם עוד עשרות סועדים, כמנהגם של הסועדים היפנים.
מן המנות הראשונות בחרנו בספרינג-רולס ובמרק של בטטה. הבצקיות המטוגנות מולאו בתמצית-ירקות, מעודנת, והמרק הכיל בקרבו גם אורז דליל. שני הפתיחים, שהיו בהחלט ערבים לחיכנו, היו מן הסתם רק האות לבאות. אחריהם הגיעו המנות העיקריות, שהכילו כדורי-בשר בטעם חמוץ-מתוק, עם פטריות-שמפיניון, פלפלים ובצל, שהוגשו עם אורז מאודה. והייתה גם מנה נדיבה של אטריות מוקפצות בעוף ובקר, עם בליל-ירקות. קינחנו בפאי-תפוחים עסיסי, עם אספרסו כפול בצידו וסודה צוננת.
החשבון הסתכם ב-212 שקל, והוספנו עליו תשר של 15% לשרות שהיה בהחלט לבבי. את "ג'פניקה" זיכינו ב-8 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
